“הוא חשב על כל מיני היצורים החיים שמאמנים את צאצאיהם באמנות ההישרדות, על החתולות המלמדות את גוריהן לצוד, על הציפורים המשקיעות מאמץ כה נוקב בהוראת גוזליהן לעוף – אך האדם, שכלי ההישרדות שלו הוא התודעה, לא זו בלבד שאינו מצליח ללמד ילד לחשוב, אלא מקדיש את חינוכו של הילד למטרה של השמדת מוחו, של שכנועו כי החשיבה היא עקרה ורעה, עוד בטרם התחיל לחשוב. מן הסיסמאות הראשונות המוטחות בילד ועד לאחרונות, זה דומה לסדרה של זעזועים שנועדו להקפיא את מנועו, לערער את כוחה של תודעתו. אל תשאל כל כך הרבה שאלות, ילדים צריכים להיראות ולא להישמע! – מי אתה שתחשוב? זה כך, כי אני אומר כך! – אל תתווכח, ציית! – אל תנסה להבין, האמן! – אל תיאבק, התפשר! – הלב שלך חשוב יותר מן המוח שלך! – מי אתה שתדע? ההורים שלך יודעים הכי טוב! – מי אתה שתדע? הפקידים יודעים הכי טוב! – מי אתה שתתנגד? כל הערכים יחסיים! – מי אתה שתרצה להימלט מכדורו של בריון? זו רק דעה קדומה אישית! גברים היו מזדעזעים, הוא חשב, אילו ראו ציפור אם המורטת את הנוצות מכנפי צאצאיה, ואז דוחפת אותו מן הקן כדי להיאבק על הישרדותו – אך זה מה שהם עשו לילדיהם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←