“ברגע אחד, כאשר אני משליך את עצמי בין צמחי האבסינת כדי להחדיר את ריחם אל תוך גופי, אדע, למראית עין בניגוד לכך, שאני ממלא אמת שהיא של השמש ושגם תהיה של מותי. במובן מסוים, אכן חיי הם שאני מהמר עליהם כאן, חיים שטעמם כאבן חמה, שהם מלאים בסימני הים ובשירם העולה של הצרצרים. הבריזה קרירה והשמיים כחולים. אני אוהב את החיים האלה עד בלי די ורוצה לדבר עליהם באומץ: הם גורמים לי גאווה במצבי האנושי. ואף על פי כן, אנשים אמרו לי לא פעם: אין על מה להתגאות. כן, יש: השמש הזאת, הים הזה, לבי הקופץ מנעורים, הטעם המלוח של גופי והנוף העצום הזה שבו מתמזגים הרוך והתהילה בכחול ובצהוב. כדי לכבוש את כל זה אני זקוק לכוחי ולמשאביי. כאן הכול משאיר אותי שלם, איני מוותר על עצמי בדבר, ואיני עוטה שום מסכה: די לי בללמוד בסבלנות ובמאמץ כיצד לחיות, וזה שווה בהחלט את כל אמנויות החיים שלהם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←