“מספר סיפורים שהיה מספק לנו שפע כזה של פרטים היה נעשה עד מהרה למטרד מחריד. למרבה הצער, החיים עצמם נוטים לעתים קרובות לאופן הסיפורי הזה, ומתישים אותנו בחזרות, בהדגשים מטעים ובקווי עלילה חסרי חשיבות. הם מתעקשים להראות לנו את ברדאק אלקטרוניקס, את ידית הבטיחות במכונית, כלב תועה, כרטיס חג מולד וזבוב שנוחת תחילה על השפה ואחר כך במרכז המאפרה. דבר זה מסביר את התופעה המוזרה שלפיה ייתכן שיהיה קל יותר לחוות מרכיבים יקרי ערך באמנות ובציפייה מאשר במציאות. הדמיון הציפייתי והאמנותי משמיטים ומכווצים; הם חותכים את פרקי השעמום ומכוונים את תשומת לבנו לרגעים מכריעים, וכך, בלי לשקר או להפריז, הם מעניקים לחיים חיוניות ולכידות שאולי חסרות להם בערפול המסיח של ההווה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←