“תעשה משהו! ישבתי במטוס אחרי נסיעת עסקים ארוכה ומתישה. הייתי קצת נרגן ועצבני כי לוח הזמנים הקפדני שקבעתי לעצמי השאיר אותי מותש. מתוך רצון לא לדבר עם האדם שישב לידי ופשוט לסבול את הטיסה, החלטתי לפתוח את העיתון שלי ולקרוא על מה שקורה בעולם. ככל שהמשכתי לקרוא, נדמה היה שבכל מקום שהבטתי בו היו סיפורים על עוול, כאב, סבל ואנשים שאיבדו תקווה. לבסוף, כשהדלק היה מצב העייפות והעצבנות שלי, הציפו אותי חמלה ותסכול לנוכח האופן שבו הדברים היו. קמתי והלכתי לשירותים והתפרקתי. בדמעות שזלגו במורד פניי, הרמתי את מבטי חסר האונים אל השמיים וצעקתי אל אלוהים. "אלוהים, תראה את הבלגן הזה. תראה את כל הכאב והסבל האלה. תראה את כל ההרג וההשנאה האלה. אלוהים, איך יכולת לתת לזה לקרות? למה אתה לא עושה משהו?" באותו רגע, דממה שקטה הרגיעה את לבי. תחושת שלווה שלא אשכח לעולם עטפה את גופי. וכשהבטתי בעיניי שלי במראה, התשובה לשאלתי שלי חזרה אליי... "סטיב, תפסיק לבקש מאלוהים לעשות משהו. אלוהים כבר עשה משהו, הוא נתן לך חיים. עכשיו אתה תעשה משהו!”