רלף ולדו אמנרסון

“רבים מסוגלים לזהות ולהעריך מידות טובות, צניעות וערכי בית; רבים יכולים להבחין בגאונות במסלולה המזהיר, גם אם ההמון אינו מסוגל לכך. אך כאשר האהבה הזו – שכולה סבל, ויתור ושאיפה, ושנשבעה לעצמה שעדיף לה להיראות אומללה וטיפשית בעולם הזה מאשר ללכלך את ידיה הנקיות בפשרות – נכנסת לרחובותינו ולבתינו, רק הטהורים ובעלי השאיפה יכולים לזהות את פניה, והמחמאה היחידה שהם יכולים להעניק לה היא לאמץ אותה לעצמם.”

“התעוררתי הבוקר בתודה כנה לחבריי, הישנים והחדשים.”

“הצער מביט לאחור, הדאגה מביטה סביב, האמונה מביטה למעלה”

“המציאות היא דלת הזזה”

“מהי חווה אם לא בשורת אילם?”

“זהו טיבו של הרגע, לא מספר הימים, או האירועים, או השחקנים, שחשוב.”

“אין דבר פשוט יותר מהגדולה; בעצם, להיות פשוט זה להיות גדול.”

“העולם הוא כולו שערים, כולו הזדמנויות, מיתרי מתח הממתינים לפריטה.”

“כשם שתפילותיהם של בני האדם הן מחלה של הרצון, כך אמונותיהם הן מחלה של השכל”

“לכל אדם יש את האומץ שלו, והוא נבגד משום שהוא מחפש בעצמו את האומץ של אנשים אחרים.”

“חלום מוביל לחלום, ואין סוף לאשליה. החיים הם כמו רצף של מצבי רוח, כמו מחרוזת, שצובעים את העולם בצבעים שונים ככל שאנחנו עוברים דרכם.”

“הדרך לכתוב היא לזרוק את הגוף שלך אל עבר המטרה כשכל החיצים שלך כבר אזלו.”

“עם העבר אין לי דבר לעשות; וגם לא עם העתיד. אני חי עכשיו.”

“אנשים מזלזלים בידיעה ובחיים האינטלקטואליים, ודוחקים בעשייה. אני מסתפק בידיעה, אילו רק יכולתי לדעת.”

“גברים הם מה שאמותיהם עשו מהם”

“הגבורה טמונה בכוחו של שיקום עצמי, כך שאדם אינו יכול שיפנו את אגפו, אינו יכול שיגברו עליו בתכסיסי מלחמה, אלא הנח אותו היכן שתרצה, והוא עומד. הדבר יכול להיות רק משום שהוא מעדיף את האמת על פני תפיסתו הקודמת של האמת; ומשום קבלתה הערנית, מכל כיוון שהוא; ההכרה הבלתי-חתתית כי חוקיו, יחסיו עם החברה, הנצרות שלו, עולמו, עשויים בכל עת להתחלף ולחדול להתקיים.”

“השפה היא שירה מאובנת”

“רק עד כמה מן החיים אני יודע כפי שחייתי אותם.”

“לכל אדם שאנו פוגשים יש אשליה אופטית סביבו”

“הם צריכים להיות הבעלים, מי שיכולים לנהל, ולא מי שאוגרים ומסתירים; לא מי שככל שהם בעלי רכוש גדולים יותר, כך הם רק קבצנים גדולים יותר, אלא מי שעבודתם חוצבת עבודה לעוד רבים, פותחת נתיב לכול. כי העשיר הוא זה שהעם עשיר בו, והעני הוא זה שהעם עני בו; ואיך להעניק לכול גישה אל יצירות המופת של האמנות והטבע היא בעייתה של הציוויליזציה.”