Meryl Streep

“סטריפ, בת 59, היא לא רק שחקנית הקולנוע הכישרונית ביותר שעובדת כיום; היא השחקנית הכישרונית ביותר בתולדות הקולנוע כולו. ולכישרון כמו שלה יש יכולת משכרת: תענוג לעקוב אחריו בפעולה; תענוג לעקוב אחר כל מחווה שהיא יוצרת, אחרי האופן שבו היא מבטאת כל מילה, ואחרי הדרך – וזהו לעתים המבחן האמיתי של שחקנים – שבה היא מקשיבה לדבריהם של אחרים.”

“כך או כך, אין מנוס מלהודות שכבר שלושה עשורים מריל סטריפ נחשבת לשחקנית הגדולה ביותר של דורה. היא יודעת לרגש (אם לא בכיתם באולם, תדרשו את כספכם בחזרה), לעשות מבטאים (אח, איך היא חיקתה באופן מושלם את קולה הכל כך מזוהה של מרגרט תאצ'ר ב״אשת הברזל״), ואפילו לשיר (בגיל 12 למדה אופרה), ובשנים האחרונות היא פתאום הפכה משחקנית מוערכת גם לאטרקציה קופתית”

“גם הוא (ג'ון קאזאלה) אמר שלשחק איתי זה כמו לשחק טניס עם הגדולים ביותר.”

“אני יודעת שמה שהוא חשב הייתה האמת שלו. בגלל שהוא... אני לא יודעת. אני מנסה כאן להיכנס לראש שלו שהוא... מקום מסובך. נדמה לי שהוא אמר את זה בתגובה למצבי הנפשי ולכך שהייתי מאוד אמוציונלית, אז הוא בטח הרגיש ששיחקתי מתוך המצב הזה ללא יכולת לשלוט בו.”

“'השטן לובשת פראדה' הוא סרט רציני־שטותי, סרט משעשע שכיף לראות אבל שהמבנה שלו והעצמות שלו – חדות. זה תמיד מעניין לגלות מה מצליח. יש סיבה לכך ש'הגשרים(וצ)' היה פופולרי ושב'השטן' יש כוח נסתר. רציתי לגלות מהם הגורמים לכך.”

“היחסים בין גברים לנשים הם המפתח למה שקורה. זה היסוד לחלק ניכר ממה שאנו מגדירים פונדמנטליזם. האפיפיור אמר שנשים לא יכולות למלא תפקידי כמורה. זהו פונדמנטליזם. אני לא מבינה את זה. אני מאוד חזקה, חכמה ובעלת יכולת וכישורים רבים, ואני לא יכולה לדמיין מדוע אני חייבת שבעלי שיוביל אותי לגן עדן.”

“לפני המלחמה (מלחמת העולם השנייה) היו נשים חזקות בקולנוע, וגילמו אותן שחקניות כמו ברברה סטנוויק, הפבורן וקרופורד, שניתן להן להיות חזקות ודומיננטיות בסרטים כי הן לא היו איום אמיתי. בעולם האמיתי הדמויות שהן שיחקו היו פנטזיה. ביסודו של דבר, הנשים היו בבית. בשנות ה־50 פתאום הופיעו להן נשים כמו מרילין מונרו ובריז'יט בארדו, כי כבר לא היה אפשר לתת לנשים להיות חזקות: בעולם האמיתי הקיום של נשים חזקות כבר לא היה פנטזיה.”

“יש אלפי כימיקלים שנמצאים במוצרים יום־יומיים, רובם לא נבדקו כראוי ויש מעט מאוד ידע, אם בכלל, על ההשפעה שלהם על הבריאות. אם הייתי עכשיו אמא צעירה עם תינוק והייתי מנסה להתאים פטמה לבקבוק שלו, הייתי לומדת היטב את החומר וקוראת כל מה שצריך. כשילדי הבכור נולד לא ידעתי דבר על הבעיות שכרוכות בשימוש בפלסטיק. יש פער של 12 שנה בין ילדי הראשון לצעיר שבהם. לכן כשהנרי היה קטן שמתי בקבוקים במיקרוגל, כמו כולם. כשהאחרונה נולדה, הפסקתי. בעצם העברתי אותה מהנקה לספל ולכן כמעט שלא היו לה בקבוקים. אבל היו לה מוצצים.”

“אנחנו מאוד קרובות. מיימי (בתה של סטריפ) היא ממש לא כמו הדמות שלה בסרט, וגם אני לא, זה בסך הכל משחק. והיא משחקת ממש טוב, הייתי כל כך גאה בה. אני לא יודעת איך היא הצליחה להוציא מעצמה את כל זה בשביל התפקיד, אבל היא ממש נהנתה לנזוף בי. הצילומים נמשכו שבוע, וכל ערב נסענו יחד הביתה”

“כשהיא היתה פוסעת לתוך חדר, הוא הפך מואר, וכשהיתה הולכת, אנשים היו עצובים. ועבורי זה מה שחשוב יותר מכל: במי נגעת, ואיך. אני מחשיבה אותה מנטורית כי היא היתה אומרת לי, 'מריל, את מסוגלת לכל דבר, את כל כך נהדרת'. אני לא כמו אמי, אני הרבה יותר מופנמת, וכשעלי לעמוד באור הזרקורים אני חושבת לעצמי, 'מרי, את מסוגלת לעשות זאת'. זה דבר טוב לדמיין את עצמך עושה משהו שלא חשבת שתוכלי לעשות. ואני עושה את זה מדי יום, אחרת הייתי פשוט ממשיכה לשבת בבית וחושבת מה להכין לארוחת ערב”

“כשאני עושה תפקיד אני לא חושבת באותו הרגע מה יהיו ההשלכות, אלא רוצה פשוט להיות גאה. בשורה התחתונה, מרגש אותי לזכות בפרסים מחוץ לארצי, ואני מנסה לגרום לזה להרגיש אמיתי, אבל זה לא קורה. אני חולמת.”

“במציאות אני הרבה פעמים מבקשת סליחה ומתנצלת, בדיוק ההפך מהדמות שאני מגלמת - היא תמיד מתעקשת 'אתה יודע מה, אני לא מצטערת, אני מי שאני'. גיליתי בה סוג של אמת ושחרור. לא יודעת אם זה שיעור לחיים, כי אני כבר זקנה, וכבר מאוחר לשינויים כאלה. המשחק לוקח אותך אל מחוץ למה שאתה מכיר ומרגיש, ומציב אותך בחיים של מישהו אחר. אתה לומד ללכת בנעליים של אדם שונה, לחיות את חייו ולהיות מונע מהתיאבון ומהצרכים שמניעים אותו. עבורי זו תרפיה, זה לקבל תובנות על עצמי דרך אנשים אחרים. ואני זקוקה לזה”

“הוא הביא עמו המון אנרגיה, כוח, קסם אישי, ישירות וריכוז. הוא הזכיר לי את מה שלימדו אותי בבית ספר למשחק. אמרו לנו שם שאי אפשר לשחק מלך, כי מה שהופך אותך למלך זה שכאשר אתה עולה על הבמה, כולם משתחווים וכל האווירה משתנה.”

“כל קול שמעלה את השאלה מעמיד מולנו מראה ומכריח אותנו לשאול את עצמנו מה עשינו היום בעקבות השיחות שלנו בארוחת הערב, או עם חברים, או לאחר קריאת מאמר מערכת שהסכמנו עם הנאמר בו.”

“מדוע שהפוליטיקאים יהיו שונים ממני וממך? כולנו יחד בבלגן. זה לא אנחנו מולם, ולא התקשורת מול הפוליטיקה. כולנו אחראים למצבנו כיום בעולם.”

“יש חיים אחרי סוף השבוע הראשון בבתי הקולנוע. כיום הסרטים חיים יותר זמן כי אפשר לשווק אותם לכל מיני קהלים בעזרת הדי-וי-די והאינטרנט.”

“אני חשה בת מזל שיש כיום יותר סיפורים עם תפקידים חשובים, מעניינים ומורכבים לנשים בגילי.”