יגאל תומרקין

“תומרקין הוא לכאורה אדם של סתירות פנימיות, עניין המבטיח, על פי ההרגל האוטומטי, מורכבות אמנותית גדולה. במחשבה שנייה, ובמבט צמוד, מובן מאליו שבמשך 50 שנות יצירה יצטברו איכויות מסוגים מגוונים, התעניינויות בעלות מיקוד מתחלף ותזוזות. ודווקא המקרה של תומרקין הפוך – אין פער גדול בין יצירות תחילת הדרך שלו לבין תקופות השיא ואחריהן. יש דווקא יציבות סגנונית איתנה, מתמשכת, חוזרת על עצמה.”

“ברית מילה. צריך להשאיר לבן אדם להחליט, ולא לעשות מזה טקס, או להפוך את העובדה שלא מלו אותו לאות קלון. ויש עוד מנהגים: כפרות, שחיטה כשרה, והעובדה שכל החגים היהודיים קשורים בבכי ויללה במקום בשמחה. הצד הזה אצל היהודים, השמחה, לא חזק. הקרנבל בריו יותר שמח, או אפילו בוונציה או המסיבות של האקדמיות לאמנות באירופה.”

“שאול יהלום קיבל את ההיסטריה המסורתית שלו, כמו לפני שש שנים עם פרס זוסמן, כשרצו לתת לי פרס מטעם יד ושם ופתאום הדתיים התחילו לאיים וקיבלו רגליים קרות. הפרס ניתן לי בסוף באוסטריה. אז הרווחתי טיסה לווינה, ואירחו אותי בצורה יוצאת מהכלל ונסעתי עוד אחר כך לטייל בהונגריה.”

“אנשים אומרים שאני גזען, אני לא גזען. אני שונא את כולם באותה מידה.”

“המטפלת שהייתה לי בקיבוץ הייתה חופפת לי את הראש והיה לה מתחת לבית השחי כמו צמר־פלדה שהריח מפישה.”

“יש לי שכנים מרוקאיים דתיים ושכנים ערבים, והערבים יותר נחמדים.”

“אל הכלבים אני יכול לדבר יותר מאשר אל בני האדם, אני יכול לנהל אתם מונולוגים הכי מעניינים.”

“תרומתי האמיתית תהייה אם אקח תת מקלע ואהרוג אותם.”

“אני מזהה דתיים לפי הריח שלהם.”

“כשרואים אותם (הכוונה לחרדים) מבינים מדוע הייתה שואה, מדוע לא אוהבים יהודים... ברור שברגע שרואים את השחורים האלה, שמשריצים ילדים על ימין ועל שמאל...”

“כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה.”

“בת ים היא מקום ארור, שהכול בו עלוב ומשומש. צריך לשרוף אותה עד היסוד ולהתחיל הכול מחדש.”

“אני לא תוקף אנשים סתם. לי תמיד יש סיבה. ומי שדברי לא מוצאים חן בעיניו, שיתבע אותי או שיחזיר לי.”

“במדינה הזו כל זב ומצורע מקבל פרס, אז גם לי מגיע.”

“היקים אף פעם לא יללו. הם עשו, ולקחו. מרוקאים מייללים ומקבלים, ועוד יותר מייללים אחרי זה. ככה גם המוסיקה שלהם.”

“המתנחלים מאמינים באלוהים, אז אם נהרג להם ילד או שניים, הם אומרים נעשה ארבעה במקומם.”

“אני שואל: מה, אתה ערבי?”

“ומה אתה עונה?”

“מצלצלים אליי בשתיים בלילה: 'יא חרא, מדביק ברזלים, אינסטלטור'. כל מיני כאלה.”

“על עצמי אני בקושי סומך. למה שאסמוך עליו?”