נחמה ליבוביץ

“למרות שבברלין למדה אצל הבולטים שבאסכולת ביקורת המקרא, היא עצמה התעלמה ממנה לחלוטין. אם ייחודו של לימוד המקרא המודרני הוא הגישה הבלתי אמצעית אל הטקסט, היא חזרה בצורה ברורה לגישה המסורתית: קריאת הטקסט דרך העיניים של חז"ל ושל המפרשים המסורתיים. למעשה, היא כמעט שלא פירשה את הטקסט בעצמה.”

“הוא תמיד אמר לנו, הילדות: תקשיבו לה, תהיו כמוה, היא אישה מלומדת.”

“תוך כדי הארוחה הוא היה מקשיב לרדיו, לשיעורי התנ"ך של נחמה ליבוביץ, ואומר לי שאלמד כמוה.”

“יש אדם אחד, אישה אחת, הראויה ליטול עליה את משימת כתיבתו של פירוש חדש לתורה בדורנו: ד"ר נחמה לייבוביץ, היא יכולה וצריכה לתת לנו את הפירוש החסר לנו.”

“את נחמה ודאי שאפשר, היא תלמידת חכם.”

“ברבות השנים היא היתה למודל נשי נערץ של תלמידת חכמים, מודל שהמדרשות לנשים אוהבות להתרפק עליו." ~ חיותה דויטש בספרה "נחמה”

“הוא הבין אותי, בלעדיו לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי.”

“אמנם הוא אחי, אבל ככה אסור ליהודי לדבר."[דרוש מקור] ~ בהתייחסה להתבטאותו של אחיה, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, כי חיילי צה"ל הם "יודו-נאצים”

“מה לא עושה אדם למען פרנסה, ובפרט אם במחיר הזה יוכל לשבת בחו"ל, ולבד שלא ישב בארצו בין יהודונים כמונו... כל מה שתעשה שם, אינו מכפר... כל תקוותי היא שילדיך ירגישו עצמם ברע שם... הלוואי שתעזוב ותחזור באמצע מתוך גועל נפש.”

“אם התפנתה לי שעה קלה בבוקר, האם עלי להניח קוביות שחורות על המצח, דבר שאיני מצווה בו, או לקפוץ לשכני החולה, לקיים מצוות ביקור חולים, שאני מצווה בה ועומדת?”

“מה רוצות הפמיניסטיות? מה הבעיה שלהן?”

“מה קשה לרש"י?”

“ניסיון לקחת מעם ישראל את מה ששלו.”

“מה שנראה לכאורה כדברי דרש, אינו אלא עומק פשוטו של מקרא.”

“נתכוונתי להראות את חשיבותם של רבותינו מפרשי התורה לגילוי המאור שבדברי התורה כפי פשוטם, גם של אותם המפרשים אשר הקהל – אף הקהל "שלנו" במשמע - נוהג לחשוב שהם רחוקים מפשוטו של מקרא ואינם אלא דרשנים בעלמא. מפיהם יכולים אנו ללמוד, כיצד צריך אדם לקרוא ולהעמיק, להתבונן ולהבין כל פסוק, כל שבר פסוק וכל מילה שבדברי א-להים חיים - היא התורה.”

“מכאן, מתוך החשבה זו של כל מילה - כל צירוף מילים, כל הוספה וכל חיסור, גם כל אותן השוואות דקות, שהישוו המפרשים מקומות דומים בתורה, כל חזרה וכל כפל יש בהם כדי ללמדנו גופי תורה.”

“נעמוד כאן על אחדות מן המטרות שבלימוד זה של רבותינו מפרשי התורה: רש"י, רמב"ן, רשב"ם וההולכים אחריהם עד לאחרונים - המלבי"ם ו"העמק דבר". אחת המטרות היא להראות ולהוכיח את חשיבותה של המילה, כל מילה, שבתורה. שאין ה"רעיון" דבר לחוד, ואלו הצורה, המבנה הסינטאקטי, בחירת המילה, צירופי המילים, החזרה, הייתור והחסר, הם דברים 'נוספים', מעין לבוש לרעיון, אלא שכל אלה הנם חלק מן הכלל - הנם מזדהים עם הרעיון.”

“רגילים אנו לקרוא הרבה. ומהר. יש אף המלמדים טכניקה מיוחדת למהר בקריאה, לעוף על פני השורות, לגמא דפים, לבלוע מילים. ואולם יש אשר רק הקריאה האיטית היא הרצויה. לעתים יש להסתכל ולעיין לא רק בכל משפט ובכל ביטוי, אלא אף בכל מילה ובכל אות, וזאת היא ודאי הקריאה היחידה הנאה לתורתנו, ולא רק בחלקי החוק והמשפט שבה, אשר כל מילה נדרשת להלכה - אלא אף בחלקים הסיפוריים.”