אפרים קישון

“הלכנו ברגל עד לקולנוע 'אלנבי', שם נעמד אבי, פרש זרועותיו לצדדים ואמר לנו - 'בעוד כמה חודשים אני הולך לבנות את הקולנוע הזה ועוד 150 מטר מרחוב אלנבי, באולפני הרצליה'. כל אדם שקול היה חושב שנתקל במגלומן חסר היגיון, אבל אני כילד בן 11 התייחסתי להצהרה הזאת כאל הצהרה הגיונית מאוד, כי היה לי ברור, כמו כמעט לכל ילד, שאבי הוא כל יכול”

“אבי, אפרים קישון, השכיל תמיד לחשוף את האמת החבויה מעין: המנהיגים שלנו עסוקים לעתים יותר בקריירות הפרטיות שלהם ובמאבקי הכוח המפלגתיים ופחות בשירות לאזרח ובתכנון העתיד”

“היו אצלנו הרבה מוכשרים, אבל הרגתם את כולם.”

“אני כותב על נושאים נצחיים ואוניברסליים כמו ילד, אישה ומס הכנסה. לא הייתי מצליח בקוריאה, לדוגמא, אם הכתיבה שלי לא היתה אוניברסלית. אני כותב על חולשות אנוש וכולנו קנאים, כולנו שקרנים ורמאים, לכן אין הבדל בין קהל הקוראים הישראלי לקהל הקוראים באירופה.”

“דרוש... פתרון המספק את היהודים, ת'ערבים, ת'בורסה, ת'חבר ברז'נייב, נאט"ו, ויצ"ו, טדי קולק, יאסר ערפאת, גולדה ושבעת הגמדים, אמנון ותמר...”

“אם אלוהים רוצה להעניש מישהו, הופכו לבעל ברית של ארצות הברית.”

“יש לנו מחסן דורונים ממש, שי שי וייעודו מסודר ומתויק לפי מחלקות. אם מקבלים אנו מתנה יפה מידי הזולת, הרי אנו מאחסנים אותה באגף המתאים. ציוד תינוקי למשל, עובר אוטומטית למחלקת ברית המילה. ספר עברי בגודל 20 על 20 למחלקת הבר מצוה, ואזה גועלית לחתונה, עציץ מחורבן להולדת, מאפרה לחנוכות וכן הלאה.”

“איך אפשר לבנות בנין כזה בין לילה?”

“עכשיו הוא עומד. הלילה באמת פוצצו, ועד הבוקר בנו אותו מחדש”

“הבניין עומד או לא עומד?”

“הצלחנו להפיק מי שתיה מן הים, רק הרחיצה עוד אסורה בו”

“אני לפי הפנים אולי נראה לך השמש, אבל לא, אני השופט. אז לקום ולתת כבוד אם לא לבית המשפט אז לי”

“לשפה הפרטאצ'ית מילון עתיר ביטויים. 'זה יהיה בסדר' פירושו אסון. 'סמוך!', רומז שהדבר בלתי-אפשרי. 'תכף', זה שעתיים. 'יום-יומיים', שנה. 'אחרי החגים', לעולם לא.”

“את הפרטאצ'י הממוצע אפשר לזהות על פי סגולתו, שבשלוש וחצי הוא צריך להיות בחיפה. נוסף לכך, הוא מאחר. זאת אומרת, הוא איננו מאחר, הוא לא בא. אם אפשר למצוא אותו, אז בדרך כלל במקומות עם שלט 'הכניסה אסורה בהחלט'.”

“ראיתי שארבינקא מעביר את שבט מבטו על הנוכחים בחפשו חומר למחשבה, אך רק ספר העלה בידו.”

“דווקא בשעות הבוקר, כשכל היישוב משכים קום כדי לגשת לבניין הארץ ולביסוסה, בדיוק בשעה זו אני ישן הכי עמוק.”

“ישבתי לי על ספסל ליד שפת ים התיכון והתמסרתי לליטוף רוח צח מעבר לים.”

“באחד האמשים האלה קיבלתי הודעה ממדינת ישראל, מחלקת הגביה.”

“לאחר נאומו חוצב-הלהבות של יו"ר קרן היסוד על-אודות משימות התקומה והתעוררות החלוציות בימינו, הטלפון בביתו לא הפסיק לצלצל. נאלצו להזמין טכנאי.”

“רק לשם המשחק: מה היה המצב, אילו היה ה"עסק-ביש" מצליח? אחד היה צועק: "אני, אני הוא שנתן את ההוראה!" השני: "לא, אני!" "אתה? אתה בכלל לא ידעת על זה!" "לא ידעתי? הנה המסמכים!" "הם זויפו!" אכן, אותו דבר.”