דוד כהן (הנזיר)

“אני חשבתי שתמו המקובלים, והנה בתוך ירושלים מתהלך מקובל חי ויוצר דברי קבלה בימינו, מקובל חי.”

“Holy man!‎”

“ר' דוד שלנו רוח אלוקים בו, יש לו תמימות של חסיד עולם עם עמקות אמונה, איש הבוער באהבת קודש לעמו ואלוקיו, רק מעטים מבני ישראל זוכים למדרגה גבוהה שכמותו. הוא מואר באור עליון של אמונה בנצחיות האומה, החזקה, כאמונה – בנצחיות אלקים." ~ הרב קוק, בתשובה לשאלה "האם ניתן לקבל על עצמנו דרך עבודה כמו הנזיר?”

“עמדתי בחצר, נדהם ומוכה יגון... ואשמע קול בוקע שמים ומרעיש הלב, שמע ישראל, ומיד אחר כך התחיל ניגון שיר השירים. כבה אור האורות, עולם חשך בעדי.”

“והוא זקוק לעבד, והנני העבד בכל לב. עליי להכיר את מקומי, שלא לנפול ברשת הענווה הפסולה.”

“הרב מרבה לדבר, אבל רוחו וחכמתו מלאה, ודרכו דרכי נועם, בסדר, בפשטות, ברחבות, בנגלה, ובכל זאת בעומק עומק עד לאין סוף, עד למקור סוד נשמת חיי עולם בחיי ה'.”

“על משכבי לא שכב ליבי, גורל חיי היו על כפות המאזנים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכת השחר, תפלת העקדה, בשיר וניגון עליון משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה, מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פיללתי מצאתי: מצאתי לי רב." ~ לאחר פגישתו עם הרב קוק, מתוך "מבוא לאורות הקודש”

“הרב מרן שליט"א מדבר כמה פעמים על האומץ, שכל מי שמציב לו מטרה לרצונו, ישיגה בע"ה. כמוהו, שירושלים היה משושו מילדותו. גם בן-יהודה, שהדבור העברי בארץ ישראל היה רצונו והשיגו. והנה אני, הדל, משוש נפשי הוא גילוי הנבואה.”

“הנני הנזיר, כן, הנני הנזיר. דרגא לנביא. צמא, כואב, מצפה ומייחל לנטפי טל שמים, לגילוי חכמת ה', חסדו ואמתו. [...] הנני זקוק לזיכוך, לזיקוק, ליתר טהרה, ליותר גבורה...”

“כי הנני טובל ושרץ בידי, החדר שאני גר בו הוא קברי, כל היום אני ירא מאיסור 'יחוד', [...] הביבליותיקה שאני הולך אליה נשים שולטות שם, והרחוב כולו שחץ גאות הנשים, ומה לי פה לבקש בקודש? אין לי מנוס, לא אמצא מנוח, נוס מפה, אל תצפה לשם דוקטור, רוץ עלה לעיה"ק ירושלים, שם תהי תמים, והשלך על ה' יהבך.”

“ויהי באחד הלילות, ואני בן שש, בחלומי, והנני עף מסביב ליציע העליון אשר בבית הכנסת, שהיה הולך מחדש ונבנה, אחרי שרפת בית הכנסת הישן, ובטרם הגמרו, באין עוד מדרגות ליציע העליון. אני עף ושט סביב סביב, באוויר, בלי הרף, לא אוכל לרדת מטה ולא לעלות מעלה, ואני עיף, עיף, עף ושט לאין סוף. ואיקץ, והנה חלום חיי.”

“מעשה בראשית עונה על השאלה, מהיכן הכול בא? ומעשה מרכבה עונה על השאלה, לאן הכול הולך?”

“שלימות אינו רוצה־לומר 'טוב' סתם, אלא רוצה־לומר 'תיקון חיסרון'.”

“מתוך זהות הלשון והמחשבה יוצאת אי אפשרות תרגום מדויק, שכל התרגומים אינם אלא פירוש.”

“וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד', ו'טוב' – רוצה לומר – 'יפה', כי לעולם הטוביות הנראה הוא יופי.”

“כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום.”

“השאלה: 'תעודת האשה מה היא?' בטלה, או כי היא מתורצת תכף, לאמור, תעודתה היא 'לחיות', כתעודת האיש גם היא. המשפטים הקדומים ב'קנייני האשה' – לא יקלטו לב בני האדם.”

“גם ידיעת החושים, הנראה, יפול בה טעות, כהפיכה החומה בפני המים, ולאור השמש, וזו מטענת בעלי העמידה, הספקנים, העתיקים והחדשים, הכופרים גם בידיעת החושים, וכל שכן שנמצאו כופרים בהגדה המסורה ובשלשלת הקבלה, אבל בזה אינו נוגע בספר הכוזרי, הקבלה איתנה.”

“פריקת עול תורה, והספק בעיקרה הגדול, המצוי לכמה מצעירי הדור החדש, בא מתוך הסתגלות להגיון המערבי, האלילי, הזר.”

“ההגיון העברי שמעי הוא, לא עיוני. אקוסטי, לא אינטואיטיבי – הסתכלותי. כלל גדול זה, הקובע תכונת החכמה העברית, והנותן מפתח לרוח הסוד העברי." ~ פתיחת ספרו "קול הנבואה”