אלחנן ליב לוינסקי

“יותר מכל התפרסם באוטופיה שלו [מסע לארץ־ישראל], שהייתה ראשונה מסוגה בעברית ולמעשה ניתן לראות בה את ספר המדע הבדיוני הראשון שנכתב בשפה העברית.”

“היהודים שבחוץ־לארץ התאמצו לחקות בכל את אחיהם שבמטרופלין, מן השפה עד הבגדים ועד מנהגי הבית, וממילא מובן כי השפה העברית נהיתה מדוברת בבתי גדולי היהודים בכל ארצות פזוריהם.”

“ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה, בכל זאת ליתר תוקף ועוז נבנו גם מבצרים ומצודות, כי מי יודע מה ילד יום.”

“השכילו העברים... לאחד את השירה המזרחית בכל עמקותה והרגשותיה עם השירה המערבית ביפיפותה ובחינה.”

“אם תבוא לעיר חדשה ותחפץ לדעת ולהכיר את טבע המקום צא וקרא את כתבי העת אשר בעיר ואת חלק המודעות בתוכם. מתוך כתבי העת היומיים תדע את טבע יושבי העיר.”

“העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים, ולילה כיום יאיר, ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. הבניינים כולם יפים עד להפליא, ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים, יותר ממיליון.”

“הנסיעה לארץ ישראל מודה היא כיתר המודות. הנימוס והמנהג לכל זוג־חדש מבני־עלייה לעשות את דרכם ראשונה לארץ ישראל, לבלות שם את 'תור הזהב'.”

“אנוכי מרגיש בעצמי נחת־רוח יתירה בחול־המועד. יום־טוב גופו הרי הוא כחתונה עם כל שאונה והמונה, עם כל טרדותיה ובלבוליה: הרבה רעש ומעט נחת. מה שאין כן חול־המועד: הוא – כעין שבעת ימי המשתה, אחרי החתונה, הימים הראשונים של חודש־הזהב. השאון, המהומה כבר עברו, החיים המסודרים התחילו, אפס כי החולין שבחיים אינם נראים עדיין, אינם נרגשים עוד, והכל עדיין חדש ומבהיק ומבריק וטוב ונעים, וממשיך את הלב.”

“ונוסעים במחלקה השנייה מפני הכבוד, כי מה יאמר פלוני ומה ידבר אלמוני, בראותו אותי נוסע במחלקה השלישית? משלמים כפלים ויושבים צפופים וכפופים.”

“וכל היום לשונך וידיך עסוקות וטרודות: לפנות, לגרד, לטהר, להכשיר, להדיח, לשפשף, לרחוץ, לכבס.”

“וכמעט שאי־אפשר למנהיג עברי להיות חביב על כל העם ולצאת ידי חובת כל המפלגות. וכמה שיהיה המנהיג, העומד בראש האומה, או בראש איזו תנועה לאומית, סבלן, תמיד ימצא מעוררים ומתלוננים.”