אמנון ליפקין-שחק

“לאיש הזה יש לב של אבן. לא של אבן. של מתכת. אם הוא היה מתנהג ככה ביחידה שלי היינו עושים לו 'שמיכה' אחרי היום הזה”

“יש פה כמה החלטות מאד כבדות. אחת, לא עשינו שום דיון ולדעתי היינו צריכים לעשות כבר דיון, בכלל על עצם הדבר הזה, מה המשמעויות של חיסול בשיטה מבצעית כזאת.”

“הסתרת הנוכחות של הרמטכ"ל במקום היתה טמטום. מהיכרותי את אהוד, הוא הבין כבר אז שהמבצע גנוז. אהוד לא איש תמים. הוא היה צריך לקחת בחשבון שידעו תוך זמן קצר שהוא היה שם, ושהיעד היה סדאם חוסיין. אין דרך אחרת. כל ההתנהלות אחר כך הייתה לדעתי מבוהלת ולא הגיונית. אני לא יודע מאיפה היא נבעה. אולי מהפחד שזה ידבק בו. אהוד הוא איש מורכב. הוא מוכשר כמו שד אבל יש לו דברים שאני לא יודע להסביר אותם. אם היו מתנהלים אחרת, אסון צאלים היה נשאר אסון של תאונת אימונים ולא הופך ל'פרשת צאלים ב'”

“כל מי שיכוון את מעשה הטרור נגדנו, צריך לדעת כי הוא עלול לשמש מטרה מתאימה עבורנו.”

“יש לנו רמטכ"ל מכהן שמאשימים אותו בניסיון פוטש ורמטכ"ל נבחר שנחקר. הגיע הזמן שמישהו ישים לכך סוף.”

“מגיע להם לחטוף את כל מה שאפשר להכניס להם – ובלי וזלין.”

“נתניהו מסוכן לישראל, נתניהו חייב ללכת!”

“שמתם לב שאנשים הפסיקו לחייך בארץ הזאת?”

“סליחה, יצחק. סליחה שלא הבנו את מה שראינו. סליחה שלא האמנו שכך יכול לקרות אצלנו, בתוכנו. סליחה שלא הקפנו אותך בחומות של שומרים חמושים. וסליחה על שעד היום יש כאלה בינינו שאינם מסוגלים לבקש סליחה על עצם השימוש המתלהם במילים שמלבות אווירה, על קוצר-הראות את קוצר-המרחק שנוצר כאן לדאבוננו, בין מאבק פוליטי או אידאולוגי לגיטמי לגמרי, לבין שלוש יריות אקדח של קנאי טיפש”