ירמי קפלן

“בחיים על הבמה אני לא צריך להתאפר, לעשות פוזה שאני מישהו אחר. אני פשוט אני.”

“אני לא אוהב להגדיר את עצמי ולא את הסגנון המוזיקלי שלי. האלבומים שלי שונים אחד מהשני. 'לרע ולטוב' היה יותר אקוסטי ו'הזמן האבוד' היה יותר אלקטרוני. אני כל הזמן שומע חומרים חדשים ומקבל דלק חדש, אבל גם אם אני שומע הרבה מוזיקה שחורה זה לא אומר שאני עושה עכשיו היפ הופ, כי אני לא ראפר ואני לא מתיימר להיות. בסך הכול, למרות הטקסטורות השונות אני עדיין עושה אותם חומרים שפחות או יותר דומים למה שעשיתי קודם. אני לא מתיימר להיות חדשן גדול. מה שכן.”

“ברגע שיש לך את העולם שלך, ואתה לא תלוי בעולם החיצוני מבחינת האופנות, אתה שט על הקו שלך ובדרך שלך.”

“בכל תחומי החיים יש עליות ומורדות, אבל בהופעות אני תופר הופעות שבכל אחת אני משאיר את טיפת הזיעה האחרונה על הבמה וגומר את ההופעה ומרגיש שעשיתי מה שהייתי צריך לעשות. ואם באתי מבואס, אז ההופעה מרימה אותי למעלה וככה גם את הקהל. ההופעה מביאה איזה ערך מוסף.”

“אני בא לבמה ונותן את כל מה שיש לי בכל הופעה ואני רואה על העיניים של האנשים שהם יודעים ומקבלים את זה. יש להם איזשהו ניצוץ בעיניים וזה גורם להם גם לחזור. וכך אני יכול לנהל קריירה שהיא לא תלויה באלבום. כי הופעה אי אפשר לשכפל.”