דליה פרידלנד

“כשמישהו סתם עוזב אותך, זה הרבה יותר קל, כשמישהו עוזב אותך בשביל אישה אחרת, זה עלבון.”

“רובינא הייתה שכנה שלי, הייתי אצלה בבית, שיחקתי עם בתה אילנה, אז זה היה מאוד טבעי בשבילי שאופיע איתה.”

“התפנה תפקיד של חיילת בהצגה 'ליל סופה', שאבא ביים, והוא התעקש שזה בדיוק בשבילי, מאחר שאני חיילת. אמרתי לו: 'אני צריכה להיות בצבא', אז הוא הלך לידידנו הטוב דניאל אבידר, שהיה קצין בכיר, ואמר לו: 'הבימה לא יכול בלי דליה. היא מוכרחה לשחק, וזה יהיה כבוד למדינה שחיילת תשחק חיילת'. כך קיבלתי אישור לצאת.”

“היינו קופצים מבית לבית דרך הגינות. כולנו היינו משפחה אחת גדולה של ילדי שחקני הבימה. ככה עברה הילדות שלנו. המטפלות שלנו היו לוקחות אותנו בכל פעם לבית של מישהו אחר. זה היה משהו מיוחד מאוד, קיבוץ קטן בעיר, של 'ילדי הבימה', ככה קראנו לעצמנו, וככה כולם קראו לנו.”

“כל שחקן שבא עם הבימה ל[ארץ]-ישראל לאחר שחזרו מהסיבוב שלהם בעולם ב־1931, קיבל משכנתה בבנק אנגלו־פלשתינה על דירה שנבנתה על אדמת 'הקרן הקיימת לישראל', שלא כמו היום, הבתים של הבימה היו בני קומה אחת או שתיים ועמדו על עמודים. מתחת לבתים לא היה אז כלום, וביניהם לא היו גדרות כלל.”

“אני מוקפת בתיאטרון מאז שאני זוכרת את עצמי.”