סעדיה גאון

“מספר גורמים חברו יחד לאפשר את מפעלו הייחודי של רב סעדיה; כישרונותיו האינטלקטואליים האדירים ואישיותו התקיפה; היכרותו העמוקה עם המורשת היהודית, הן בגרסתה הארץ ישראלית והן בגרסתה הבבלית; והמשבר במצב הישיבות הבבליות, שאפשר את מינויו לראש ישיבת סורא של אדם שגדל הרחק מחוגי הגאונים. כן חשוב לזכור את תחושת השליחות שפיעמה בו, ואת אמונתו שבורא עולם בחר בו להנהיג את עם ישראל בדורו ולדאוג לכל צרכיו.”

“ברכי ברואה, וקץ לימיך ועתים מזומנים, / את בורא הכול ויוצרו, ואין לו תכלית ולא מספר שנים.”

“תושבים אנחנו לפניו / כמעט ימינו עלי ארץ / בקשנו סליחה והואלנו / אולי נמצא חן בעיניך.”

“ואחל בכל מאמר במה שהוא לו ממה שהודיענו אלוהינו, ובמה שמחזקו מן המושכל, ואחר כן אסמיך לו מי שנטה אליו, ומי שחלק עליו ממי שהגיע אלי, ואזכור מה שיש לו מן הדברים ומה שיש עליו מן התשובות, ואחר כך אחתום בראיות הנבואה אשר לעניין ההוא אשר לו המאמר.”

“אנחנו חוקרים ומעיינים בענייני תורתנו בשני עניינים: האחד מהם, שיתברר אצלנו בפעל מה שידענו מנביאי האלוהים במדע; והשני, שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו.”

“והחכם המשובח – מי ששם אמתות הדברים שרש, ומנהיג עליהם דעתו, ועם חכמתו בוטח אל המובטח בו, ונזהר ממה שצריך להיזהר ממנו.”

“ואשר הביאני אל הדבר הזה, הוא מה שראיתי רבים מבני אדם באמונתם ודעותם, מהם מי שהגיע אל האמת והוא יודע אותה ושמח בה.”

“וזה לפי שישנם דברים ממסורות אומתנו בתפילותיה ובברכותיה, שהוזנח שימושם, עד שנשכחו ונמחקו לחלוטין, חוץ מאצל יחידי סגולה, ומהם דברים שנוספו בהן ונשמטו מהן, עד שנשתנו ונפסדו העניינים שלמענם נתקנו מלכתחילה.”

“כי תחילות הדברים מפציעות בשכל, וכאילו הן מבזיקות כבזק ואחר כך מתגלות לו ומתבררות עד שהן נעשות כביכול מונחות לפניו, ואחר כך מתוספות ומתרבות לו עד שאין להגיע לסופן.”

“שוח ישיחו בו עם אלוהינו, בצאתם ובבואם, ובכל משלח ידם, ובחדרי משכבם, ואל עולליהם: סור לא יסור משכל לבותם כי תורה ה' בו יךעוה.”