אברהם שמואל שטיין

“תזדקף מלוא פאר קומתה, עיניה גחלים לוחשות־מהבהבות – רוך האיילה ואומץ הלביאה בהן; שפעת צמותיה מתנועעת לליטוף הרוח; חמדת גופה הכובש לבבות עטופה שמלת־בד פשוטה ורוח ההרים מערטלת מחשופי בשרה הלבן משלג – כמלכה תפסע אל עבר העם אשר במדרון, תעמוד רגע כלופתת במבטה סביביה כאשר יפקוד רועה עדרו, תרים זרועותיה אל על ושפתיה תלחשנה תפילת־חרש.”

“ברכת האדמה בזהב הקמה. גלי שיבולים בשלות עמוסות, מגוונים פרחי־בר צבעוניים, כופפות ראשן לקרקע, מצפות לקציר. נתנה הארץ יבולה, יש שכר לעמל. חדווה שלווה רועפת על העובדים בשדות, על הרים וגיאיות, בין בקתות ואוהלים, על ציפורים ובעלי־חיים.”

“סגולה המציינת ומייחדת את תנועת העבודה הציונית, ספרותה ועתונותה, היא העלאת קרנה, יעודה, רום ערכה ושליחותה של העבודה בחיי העם ובתקומת מולדתו.”

“אין היסטוריה עולמית נעשית בלי גדלות רוחנית, בלי פאתוס מוסרי, בלי מעשי נדיבות נאצלים.”