“השטן. עד כמה שהלכתי, כן. אבל כעת אלך רחוק יותר, ואוודה בפניך שבני אדם מתעייפים מכל דבר, מן השמים לא פחות מאשר מן הגיהינום; ושכל ההיסטוריה אינה אלא תיעוד של תנודות העולם בין שני הקצוות הללו. תקופה אינה אלא תנופה של המטוטלת; וכל דור סבור שהעולם מתקדם משום שהוא תמיד בתנועה. אבל כשאתה תהיה זקן כמוני; כשאלף פעמים תימאס עליך השמים, כמוני וכמו המפקד, ואלף פעמים תימאס עליך הגיהינום, כפי שהוא נמאס עליך עכשיו, לא תדמה עוד שכל תנופה מן השמים אל הגיהינום היא שחרור, וכל תנופה מן הגיהינום אל השמים היא התפתחות. במקום שבו אתה רואה עכשיו רפורמה, קִדמה, מימוש של נטייה כלפי מעלה, עלייה מתמדת של האדם על אבני המדרך של עצמיו המתים אל דברים נעלים יותר, לא תראה אלא קומדיה אינסופית של אשליה....”