ארנסט הֶמִינגוּי

“היא ניגשה אל עיניי בדרך שבה נהגה להסתכל, וזו הדרך עוררה בי ספקות האם היא אכן רואה בעיניה של עצמה. עיניה נשארו מוקדמות, גם לאחר שאר העיניים בעולם כבר הפסיקו להסתכל. היא נראתה כאילו לא היה דבר על פני האדמה שאינה תוכנה להסתכל בו בדרך זו, ובאמת, היא חשה פחד מפני הרבה דברים.”

“כשאתה הולך למלחמה כילד, יש לך אשליה גדולה של חסינות. אחרים נהרגים, לא אתה... אבל כשאתה נפצע קשה בפעם הראשונה, אבדה לך האשליה הזו, ואתה מבין שהיא יכולה לקרות גם לך.”

“להזדקק מזל טוב יותר. אבל אני אוהב יותר להיות מדויק. כך, כשמגיע המזל, אתה מוכן.”

“התחלתי לכתוב מחדש את הסיום של "שלום לשלום", את הדף האחרון שלו, שלושים ותשעה פעמים עד שצלחתי.”

“זֶה עִירִי," אָמַר יוֹאַקִין. "עִיר יָפָה כָּזֹאת, אֲבָל כִּיצַד סָבְלוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים, הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים שֶׁהָיִיתִי בָהּ, מִמִּלְחֶמֶת זֹאת." וְאַחַר כָּךְ, פָּנָיו מְצֻפֶּנֶת, "שָׁם הִרְגּוּ אֶת אָבִי. אֶת אִמִּי. אֶת חֲתַנִּי וְעַתָּה אֶת אֲחֹתִי." "בָּרְבָרִים," אָמַר רֹבֶרְטּ ג'וֹרְד”

“אמר לו ג'ון: "תהיה לך דברים שאתה צריך להתחרט בהם, נער. זה אחד הטובים שבכל הדברים. תמיד תוכל להחליט אם להתחרט בהם או לא. אבל הדבר הוא שיהיו לך כאלה.”

“כל כך טוב שאתה כותב פשוט, ופשוט יותר טוב. אך אל תתחיל לחשוב כך פשוט עד כדי כך. ידע כמה מורכב הדבר, ואז הציג אותו פשוט.”

“אני אוהב לשמוע. הרבה למדתי מהשמעת קפדנית. רוב האנשים מעולם לא שומעים.”

“כל מה שצריך לעשות זה לכתוב משפט אחד אמיתי, משפט האמת היחיד שאתה יודע.”

“ראיתי דבר שאין בו קדושה, והדברים הגאוניים לא היו גאוניים כלל, והקרבנות דמו למרחצאות הבשר בשיקגו, אם לא נעשה עם הבשר אלא לקבורו.”

“הוא לא יכול היה ללכת, אמר, "אלוהים יודע שלא יכול היה ללכת. הוא עושה סיבוב. אולי הוא נלכד פעם אחת לפני כן והוא זוכר משהו ממנה." ואז הרגיש את המגע הנעים על החוט והיה שמח.”

“לא ידעתי מעולם גבר מת תוך שהוא מדבר בשיר שלושים”

“אַתָּה מַסְבִּיל כְּשֶׁמְּכָתֵב? לֹא בְּהֶמָּה. אֶתָּה מַסְבִּיל כְּמוֹ בַּשֶּׁקֶץ כְּשֶׁאֵין לְךָ מְכָתֵב אוֹ כְּשֶׁלִפְנֵי הַכְּתִיבָה, וּמְחַשֵּׁב אֶת הַנַּפֶשׁ כְּבֵרֵר אַחֲרֵי הַכְּתִיבָה. אֲבָל לֹא מְחַשֵּׁב אֶת הַטּוֹב כְּשֶׁמְּכָתֵב.”

“אנחנו ידענו אז רק שמיד תמיד הייתה המלחמה, אך שאנחנו לא נלך אליה עוד.”

“להבין הוא לסלוח.”

“שמחה לעיתים מתוארת כמשעממת מאוד, אך הוא חשב, יושב בלילה, שזה מכיוון ששעמומים לעיתים קרובות הם שמחים מאוד ואנשים חכמים יכולים ללכת ולהפוך את עצמם ואת כל העולם למכאיבים. הוא מעולם לא מצא את השמחה כמשעממת. היא תמיד נראתה יותר מרגשת מכל דבר אחר, ויכולה להיות בעלת עוצמה גדולה ככל שלכאב, לאלה שיכולים להרגיש אותה. זה עשוי שלא להיות אמת, אך הוא האמין בזה זמן רב, ולקיץ זה הם חווים שמחה חודש כבר עכשיו, וברגעים הללו, בלילות, הוא חושש ממנה כבר לפני שהיא עוזבת.”

“כל רומן שנכתב באמת מוסיף לתכולת הידע הכללי הזמין לכותב הבא שיבוא, אך הכותב הבא חייב לשלם תמיד אחוז מסוים, סמלי, מניסיון כדי להבין ולספוג את מה שניתן לו כזכות לידה, ואת מה שהוא חייב, בתורו, לקחת ממנו את הדרך. אם הכותב של פרוזה יודע מספיק על מה שהוא כותב, הוא יכול לעבור על דברים שהוא יודע, והקורא, אם הכותב כותב באמת, ירגיש את הדברים האלה בחוזקה כפי שהכותב היה יכול להביע אותם. כבוד התנועה של קרחון נובע רק משמינית חלקו שמעל המים. כותב שמעביר על דברים בגלל שלא יודע אותם רק יוצר חורים ריקים בכתיבתו. כותב שמעריך את חומרת הכתיבה כך מעט עד שהוא מודאג להראות שיש לו חינוך פורמלי, תרבותי או נולד למשפחה טובה, הוא רק ציפור נוצה. וזכרו גם את זה: כותב רציני אינו מבולבל עם”

“אני יודע שהלילה אינו זהה ליום, שכל דבר שונה, שדברים הלילה אינם ניתנים להסבר ביום, כי אז הם אינם קיימים, ולילה יכול להיות זמן מפחיד לבדלנים לאחר שהבדידות החלה.”

“אני עדיין זקוק ליותר מנוחה בריאה כדי לעבוד בשיא יכולתי. הבריאות היא ההון העיקרי שלי, ואני רוצה לנהל אותה בצורה חכמה.”

“שמחה של אנשים חכמים היא הדבר הנדיר ביותר שאני מכיר.”