קאסנדרה קלייר

“כל עוד סיימון לא חשב על העבר, העבר לא יכול היה לפגוע בו. אבל, יותר ויותר, הוא לא הצליח להתאפק. היה יותר מדי עונג בכאב.”

“הירידה אל הגיהינום קלה”

“שלום, בן לוויה, אמר מגנוס. הקוף השמיע צליל נורא, חצי נהמה וחצי נשיפה. אני מתחיל לפקפק למדי ביופייה של ידידותנו, אמר מגנוס.”

“גופה היה מתוח, שיניה הקטנות נעוצות בשפתה העליונה. עיניה הבזיקו כלפי מעלה אל אלויסיוס, והוא נרתע ממה שראה בהן. כאב. היה זה נורמלי לחוש מעט כאב בעת הענקת סימן, אבל מה שראה בעיניה של אדל היה ייסורים.”

“אה, אני אף פעם לא יכולה לקבל מספיק. שזה, אגב, מה שאחותך אמרה כש—”

“ידיו היו שטוחות משני צידיו, זרועותיו לצדי גופו. נדמה היה שהוא בקושי נושם; היא לא הייתה בטוחה שגם היא נושמת. היא החליקה את ידה שלה על פני סדין המיטה, רק עד כדי כך שאצבעותיהם נגעו זו בזו—כל כך בעדינות, עד שסביר להניח שכמעט לא הייתה מודעת לכך אילו נגעה במישהו אחר מלבד ג'ייס; כפי שהיה, קצות העצבים בקצות אצבעותיה עקצצו ברכות, כאילו היא מחזיקה אותם מעל להבה נמוכה. היא הרגישה אותו נדרך לצדה ואז נרגע. עיניו היו עצומות, וריסיו הטילו צללים עדינים על קימור עצמות לחייו. פיו התעקל לחיוך, כאילו חש שהיא מביטה בו, והיא תהתה איך ייראה בבוקר, כששיערו פרוע ועיגולי שינה מתחת לעיניו. למרות הכול, המחשבה עוררה בה זעזוע של אושר. היא שזרה את אצבעותיה באצבעותיו. "לילה טוב," לחשה. כשידיהם שלובות כמו ילדים באגדה, היא נרדמה לצדו בחושך.”

“כשהתחלתי את "עיר העצמות", ידעתי בדיוק מה עומד לקרות ב"עיר הזכוכית". כשפעם ראשונה התחלתי את סדרת ששת הספרים, חשבתי עליה כסדרת שלושה ספרים.”

“הייתי צריך לנחש שאת אחותו של ג'ייס, הוא אמר. לשניכם יש אותו כישרון אמנותי. קלרי עצרה, כף רגלה על המדרגה התחתונה. היא נדהמה. ג'ייס יודע לצייר? לא. כשאלק חייך, עיניו הוארו כמו מנורות כחולות וקלרי יכלה לראות מה מגנוס מצא בו כה מרתק. סתם צחקתי. הוא לא יודע לצייר קו ישר.”

“אמא. יש לי משהו לספר לך. אני לא-מתה. עכשיו, אני יודעת שאולי יש לך כמה תפיסות מוקדמות לגבי לא-מתים. אני יודעת שאולי לא תרגישי בנוח עם הרעיון שאני לא-מתה. אבל אני כאן כדי לומר לך שלא-מתים הם בדיוק כמוך וכמוני … טוב, אוקיי. אולי יותר כמוני מאשר כמוך.”

“הרבה אנשים שאלו אותי על כמה מהדמויות שמופיעות ב‑"הנסיך המנגנון", כמו אלויסיוס סטארקוודר ו‑וולסי סקוט. הרבה אוהבים את וולסי סקוט, וזה שמח אותי מאוד כי הוא כיף לכתוב.”

“אני חושב שהיא פשוט שאלה אם היא יכולה לגעת במנגו שלי.”

“הוא הביט משועשע לאורך השולחן אל טסה. "את משנה-הצורה, נכון?" אמר. "מגנוס ביין סיפר לי עלייך. אין עלייך שום סימן, כך אומרים." טסה בלעה רוק והביטה בו היישר בעיניים. היו אלה עיניים אנושיות באופן צורם, רגילות בפניו יוצאות הדופן. "לא. אין סימן." הוא חייך סביב המזלג שלו. "אני מניח שחיפשו בכל מקום?" "אני בטוחה שוויל ניסה," אמרה ג'סמין בטון משועמם.”

“הוגו תקף אותי. קלרי ניסתה לא להירתע כשהנוזל החריף צרב את פצעיה. הוגו? לוק מצמץ. הציפור של הודג'. אני חושבת שזו הייתה הציפור שלו, בכל אופן. אולי זו הייתה של ולנטיין. הוגין, אמר לוק ברכות. הוגין ומונין היו ציפורי המחמד של ולנטיין. השמות שלהם פירושם "מחשבה" ו"זיכרון". ובכן, הם צריכים היה פירושם "לתקוף" ו"לרצוח", אמרה קלרי. הוגו כמעט קרע לי את העיניים.”

“הדבר המצחיק לגבי מוּנְדִים הוא עד כמה הם אובססיביים לקסם, בשביל חבורה של אנשים שאפילו לא יודעים מה פירוש המילה.”

“ג'סמין ניפחה את לחייה בתסכול. "אני חושבת שכדאי שתיתן לי לקחת את טסה המסכנה העירה כדי לקנות לה כמה בגדים חדשים. אחרת, בפעם הראשונה שהיא תיקח נשימה עמוקה, השמלה הזאת תיפול ממנה מיד." ויל נראה מתעניין. "אני חושב שהיא צריכה לנסות את זה עכשיו ולראות מה יקרה.”

“ועכשיו אני מזכיר לך את אמא שלך? אני חייב לבדוק בושם גברי יותר.”

“להביט בו עכשיו—גם אילו לא הייתה מאוהבת בו, אותו חלק שבה שהיה בתה של אמה, שאהב כל דבר יפה רק בשל יופיו, עדיין היה רוצה בו.”

“הכתף שלי לעולם לא תהיה כשהייתה. אני מצפה שתטפל בי עד שאחלים.”

“ננשכת? אתה מתכוון שאתה—" "איש זאב," אמרה הנערה. "כמו כולם כאן. חוץ ממך, והחרא הזה. והאחות של החרא הזה.”

“אולי כדאי לך לשכב," יעץ מגנוס. "אני מגלה שזה עוזר כשמתחילה לחלחל התחושה המוחצת של ההבנה הנוראה.”