Carlo Rovelli

“ההשקפה שיש לי על העולם כיום היא לבטח הרבה יותר שלווה ביחס לאופן שבו ראיתי את העולם בנעוריי הסוערים. אותו 'אני' מרדן שבצעירותי האמנתי שהוא עצמאי לחלוטין וחופשי לגמרי, מזהה את עצמו, בסופו של דבר, רק כאדווה ברשת של רשתות. כשאני חושב על עצמי כרצף של אירועים, אני פחות מוטרד מעצמי, ושמח יותר עם מי שאני. אני גם פחות פוחד ממוות.”

“אדם אינו דבר אלא התרחשות, אינדיבידואל הוא תהליך, גם אם זה תהליך מורכב שיש בתוכו אינטגרציה הדוקה. האם אתה אותו 'אתה' שהיית אתמול? אתה דומה מאוד למי שהיית אתמול, ויש לך זיכרונות מזה, אבל אינך אותו אדם. אם לא נחשוב במונחים של דברים קבועים, אלא במונחי אירועים ארעיים שקשורים זה לזה, נבין את העולם הרבה יותר טוב. זה הכיוון שהפיזיקה דוחפת אותנו אליו.”

“המפתח הוא זה: אל תחשוב על דברים, אלא על תהליכים. אל תחשוב על מה שקורה ברגע אחד, אלא על מה שקורה לאורך שעה... תסתכל על הים, זו דוגמה קלאסית. אתה יכול לראות גל נע, אבל האם הגל כאן והגל שהיה שם לפני כמה שניות הם אותו גל? אלה מים אחרים, אין איזה 'דבר' שזז, יש רק משהו שדוחף משהו שדוחף משהו. רק מפני שיש דמיון בין מה שאנחנו רואים עכשיו ומה שראינו לפני רגע, אנחנו נותנים לו שם אחד.”

“אובייקטים הם כפי שהם מפני שהם באינטראקציה, בפני עצמם אין להם תכונות. ישות מתקיימת רק דרך האינטראקציות שלה, אין ישויות יסודיות שניתן לתאר מחוץ להקשר של האינטראקציות שלהן עם משהו מחוץ להן.”

“בחוויה הפסיכדלית אנחנו מופתעים מכך שהמציאות נראית שונה מאוד ממה שחשבנו. מושגים מוצקים כמו הממשות של ה'עצמי' או זרימת הזמן משתנים בצורה מוזרה. באותו אופן, פיזיקה בסיסית מעלה שאלות על הערך של מושגים שנראו לנו מוצקים ובלתי ניתנים לערעור.”

“תחושת המציאות במשך כמה שעות בצורה שונה בתכלית מהתפיסה היומיומית שלנו הותירה בי מודעות שלווה לחלקיות של הקטגוריות המנטאליות הנוקשות שלנו, ולגמישות והעומק של העולם הפנימי שאליו המוח שלנו מסוגל.”