כתיבה

“אתה רוצה להיות הטולקין הבא? אל תקרא פנטזיות גדולות, בסגנון טולקין. טולקין לא קרא פנטזיות גדולות, בסגנון טולקין. הוא קרא ספרים על פילולוגיה פינית. לך וקרא מחוץ לאזור הנוחות שלך, לך ולמד דברים. ואז הדבר החשוב ביותר, ברגע שאתה מגיע לאיזשהו רמת איכות—מגיע לנקודה שבה אתה רוצה לכתוב, ואתה יכול לכתוב—הוא לספר את הסיפור שלך. אל תספר סיפור שכל אחד אחר יכול לספר. כי אתה תמיד מתחיל בקולות של אנשים אחרים... תמיד יהיו אנשים טובים או חכמים ממך. יש אנשים שהם סופרים טובים ממני, שמתכננים עלילה טוב יותר ממני, אבל אין אף אחד שיכול לספר סיפור של ניל גיימן כמוני.”

“בהוליווד, הם חושבים שהם יודעים הכול. אתה, ככותב, הוא למעשה אדם מבחוץ. סופרים של רומנים וסיפורים קצרים, במיוחד.”

“מתכון אחד טומן בחובו אינספור סיפורים.”

“קריאה לוקחת זמן, והפטמה מזכוכית לוקחת ממנו יותר מדי.”

“יש לי את החתול האהוב עליי, שהוא משקולת הנייר שלי, על שולחני בזמן שאני כותב.”

“אני מדממת מילים. אני חולמת בנרטיב. אני חיה בעולמות אינסופיים. אני מתיידדת עם דמויות דמיוניות. אני מביעה משאלות על כוכבים בגלקסיות אחרות. אני קוטפת סיפורים ממוזה מהורהרת. אני פורחת לאור הירח בבדידות חרישית. אני סופרת.”

“הספר הגדול ביותר הוא זה שנכתב בידי העט שלך, אך לא בדיוק מתוך מוחך.”

“כדי שיזכרו אותך, כתוב ספר שיש בו מה לקרוא או חיי שיש בהם מה לספר עליהם.”

“אנשים מדברים גם לאחר מותם. רק אלה שרשמו את דבריהם בכתב לפני מותם מדברים; השאר שותקים לעד”

“עוד יותר מכל הון בעולם, עומדים מעט תשומת לב, מעט חמלה ומעט רגישות.”

“אילו באמת הצלחתי במשהו אחר, ייתכן שלעולם לא הייתי מוצאת את הנחישות להצליח בזירה האחת שבה האמנתי שבאמת אני שייכת.”

“אני כותב כדי למצוא כוח. אני כותב כדי להפוך לאדם שמסתתר בתוכי. אני כותב כדי להאיר את הדרך בחושך עבור אחרים. אני כותב כדי שאנשים יראו וישמעו אותי. אני כותב כדי להיות קרוב לאלה שאני אוהב. אני כותב בטעות, בדחף, בכוונה ובכל מקום שיש נייר. אני כותב כי הלב שלי מדבר שפה אחרת שמישהו צריך לשמוע. אני כותב מעבר למבוכה של החשיפה. אני כותב כי היפותיה לא צריכה תשובות, אלא שאלות שמרפאות. אני כותב כדי לצאת מלילות סיוט. אני כותב כי אני נוסטלגי, רומנטי ודורש סיום שמח. אני כותב כדי לזכור. אני כותב בידיעה ששיחות לא תמיד מתרחשות. אני כותב כי דיבור לא ניתן לקריאה חוזרת. אני כותב כדי להרגיע מוח שמטורט. אני כותב כי אפשר לשחק על הדף כמו ילד שנשאר לבד בחול. אני כותב כי הרגשות שלי שייכים לירח; גאות ושפל. אני כותב בידיעה שאפול על המילים שלי, אבל אף אחד לא יאמר שזה נמשך זמן רב. אני כותב כדי לצבוע את העולם כפי שאני רואה שהאהבה צריכה להיות. אני כותב כדי להשאיר מורשת. אני כותב כדי לתת משמעות לחוסר משמעות. אני כותב בידיעה שאהרגו אותי במילותיי, שאבקרים ידקרו אותי, שאוּסקר את עצמי על ידי חוסר הבנה והבנה. אני כותב בשביל השונאים, האוהבים, הבודדים, הלב השבור והחולמים. אני כותב כי יום אחד מישהו יגיד לי שהרגשות שלי לא היו בזבוז זמן. אני כותב כי אלוהים אוהב סיפורים. אני כותב כי יום אחד אפסיק להיות כאן, אבל מה שהאמנתי והרגשתי ימשיך לחיות.”

“סופרים מעט מתחת לצחוקנים ומעט מעל לחיות ים מאומנות”

“לכל אחד באמת יש ספר בתוכו, אבל ברוב המקרים שם הוא צריך להישאר.”

“העז/י לקדם את הרעיונות שלך קדימה”

“הגבלות הן דבר אליו אני מתחבר – כמו כתיבה בסוגה מסוימת, או אם אתה כותב טלוויזיה, יש פסקי הפסקה, יש זמן מסוים שאליו צריך להתאים, והגבלות התקציב והמערכות יכולות להיות מאוד מועילות. כשיש לך הכל, קשה מאוד להרגיש שהדברים אמיתיים ומתרחשים באמת.”

“המקריות של חיי העניקה לי את היכולת ליצור סיפורים שבהם חלקים שונים של העולם מובאים יחד, לפעמים בהרמוניה, לפעמים בעימות, ולפעמים גם וגם — בדרך כלל גם וגם. הקושי בסיפורים האלה הוא שאם אתה כותב על הכול, אתה עלול בסופו של דבר לכתוב על כלום.”

“מדע בדיוני הוא ספרות של רעיונות. רעיונות מעוררים בי התרגשות, וברגע שאני מתרגש, האדרנלין מתחיל לזרום, והדבר הבא שאני יודע הוא שאני שואב אנרגיה מן הרעיונות עצמם. מדע בדיוני הוא כל רעיון שעולה בראש ועדיין אינו קיים, אבל בקרוב יהיה, וישנה הכול עבור כולם, ושום דבר לעולם לא יהיה עוד כשהיה. ברגע שיש לך רעיון שמשנה חלק קטן כלשהו של העולם, אתה כותב מדע בדיוני. זה תמיד אמנות האפשרי, לעולם לא הבלתי אפשרי.”

“רק הסופרים יכולים לשנות או לתקן את העבר על ידי חזרה כדי לערוך יצירות ישנות”

“המשימה העתיקה של הסופר לא השתנתה. עליו להוכיח את חטאינו הרבים והכישלונות, להעלות לאור את החלומות האפלים והסכנתיים שלנו, במטרה לשפרם”