כתיבה

The quiet hum of a pen on paper or the sharp sting of ink on a screen—these quotes capture the way writing both shapes and betrays the mind, turning thought into something fragile yet enduring. Here, the craft feels like both a mirror and a hammer, revealing and reshaping the world one word at a time.

2,425 ציטוטים — עמוד 91 מתוך 122

“כשהייתי ילד, בא מלאך לומר, חבר אמיתי מגיע, לוחם שלי, לסחוף אותך מכאן, לא יהיה קל המסלול, כי הוא מוביל דרך הגיהינום, אבל אם תהיה נאמן, זו תהיה הסיפור הגדול מכולם, את בנות האלוהים תוביל למקום של תקווה, הסיפור שלך ילמד את כולם שאין דבר שאינם יכולים להתמודד עמו, תסבול הרבה, אבל אף דמעה לא תבזבז, כי על כל מה שאתה עושה למעני, תזכה לחסד, כי אני מביא לך מישהו שרוצה ללכת בשבילך, מישהו שכבר פגשת כשעברת דרך צעיף השמיים, לוחם, חבר שלוחש את שיר לבך, מישהו שירוץ איתך וימשוך את רוחך הלאה, האם אינך רואה שהעיתוי היה הטלת גורל של אהבה, כי שמתי את שניכם שם כדי לעזור זה לזה לגדול, אני הכותב של כל הסיפורים הגדולים, הפרקים שלך נכתבו בידי, סבלת, בכית כי הייתי צריך שתראה, שהאמון שלך בסופי חורג הרבה מעבר לשניכם, הוא היה עתיד לשנות יותר לבבות ממה ששניכם ידעתם, אז שקט, ילדי, והמתן לידי האוהבת, הפרק האחרון לא נכתב ועדיין בחול, עליך להשלים אותו, לפני שהגאות תשטוף אותו, כל מה שבלבך, שמתי שם עבורך לומר, זה לא עניין של ניצחון, הפסד או כאב, עשיתי אותך כפי שאתה כי סיפורי אהבה אמיתיים הם מטורפים, כתבתי אותך בשמיים כשישבתי על חופם החולי, אתה יודע בכל לבי שאהבתי את שניכם יותר, אין סוף טוב יותר משני אנשים הרואים את לבו של זה, יחד רוחכם לעולם לא תתרחק, כי שני רוחות תאומות הם מה שעשיתי אתכם להיות, הגלים והחוף מתנפצים יחד בגלל — אני.”

שאנון אלדר

“כאשר עצים גדולים נופלים כאשר עצים גדולים נופלים, סלעים בגבעות רחוקות רועדים, אריות מתקפלים בעשבים הגבוהים, ואפילו פילים מזדחלים אל הבטחה של ביטחון. כאשר עצים גדולים נופלים ביערות, דברים קטנים נסוגים אל הדממה, וחושיהם נשחקים מעבר לפחד. כאשר נשמות גדולות מתות, האוויר סביבנו נעשה קל, דליל, סטרילי. אנו נושמים, לרגע. עינינו, לרגע, רואות בבהירות פוגעת. זיכרוננו, שהושחז לפתע, בוחן, מכרסם במילים טובות שלא נאמרו, בטיולים שהובטחו ולא יצאו אל הפועל. נשמות גדולות מתות ו מציאותנו, הקשורה בהן, נוטשת אותנו. נשמותינו, התלויות בגידולן, מצטמקות כעת, נבולות. מוחותינו, שנוצרו והושפעו מן הזוהר שלהן, נושרים. אין אנו כה משוגעים כפי שאנו מצומצמים אל הבורות הבלתי ניתנת לביטוי של מערות חשוכות וקרות. וכאשר נשמות גדולות מתות, לאחר זמן מה פורח השלום, לאט ותמיד באופן לא סדיר. חללים מתמלאים בסוג של רטט חשמלי מרגיע. חושינו, משוקמים, לעולם לא יהיו כשהיו, לוחשים לנו. הן התקיימו. הן התקיימו. אנו יכולים להיות. להיות ולהיות טובים יותר. כי הן התקיימו.”

מאיה אנג'לו