מים

“ברוח המערבית שמסתובבת ברוהן, על פני ביצות ושדות שבהם הדשא גבוה, היא הולכת סביב החומות. מה החדשות מהמערב, רוח נודדת, מביאה לי הלילה? ראית את בורומיר הגבוה באור ירח או בכוכבים? "ראיתי אותו רוכב על פני שבעה נחלות, על מים רחבים ואפורים; ראיתי אותו הולך בארצות ריקות עד שהשתקע בצללים של הצפון. אחרי זה לא ראיתי אותו יותר. אולי הרוח הצפונית שמעה את קרן בנו של דנאתור." אה, בורומיר! מהחומות הגבוהות צפונה הסתכלתי למרחק, אבל לא באת מארצות ריקות שאין בהם אנשים. מרוח הים הדרומית נושבת מפה, מהחול והסלעים; היא נושאת את קרקועי השחפים ובשער היא מתלוננת. מה החדשות מהדרום, רוח מתנשפת, מביאה לי בערב? איפה עכשיו בורומיר היפה? הוא מתעכב ואני מתאבל. "אל תשאלו היכן הוא גר – כל כך הרבה עצמות שוכבות על החופים הלבנים והשחורים תחת שמים סוערים; רבים עברו את אנדר כדי להגיע לים הזורם. שאלו את הרוח הצפונית מה היא מביאה לי!" אה, בורומיר! מעבר לשער, הדרך הימית נמשכת דרומה, אבל לא באת עם קרקועי השחפים מפה של הים האפור. מרוח הצפון רוכבת משער המלכים, עוברת את המפלים הרועמים, סביב המגדל קוראת קרן רעם. מה החדשות מהצפון, רוח אדירה, מביאה לי היום? מה החדשות על בורומיר האמיץ? הוא רחוק מאוד. "מתחת לאמון האון שמעת את צעקתו. שם נלחם באויבים רבים, מגן שבור, חרב שבורה, נזרקו למים. ראשו גאה, פניו יפות, גופו נרדם; ורורוס, מפלי רורוס הזהב, נשאו אותו על חזהם." אה, בורומיר! מגדל המשמר ימשיך להביט צפונה אל רורוס, מפלי רורוס הזהב, עד סוף הימים.”

“מים ובועה שעליהם הם אחד ויחד. הבועה נולדת במים, צפה עליהם, ולבסוף מתמזגת בהם. כך גם התודעה שלך נולדת במוחך, עוברת מצבים שונים במהלך חייך, ולבסוף מתמזגת במוח.”

“תן לאויבך הראשון להיות הבינוניות; אין לה שום תפקיד למלא, שום מילה לומר ושום מעשה להציג בחייך. לעולם אל תאהב לשחות במים רדודים; הם מולידים לא יותר מזוחלי כישלון מפוחדים!”

“יסודות הניסוי והטעייה, בדומה לאדמה ולשמיים, ולאש ולמים, מתווים את יחידות המרכיב של חיינו. חיים במלוא העוצמה כוללים יותר כישלונות מהצלחות. אנו רוכשים מיומנות בחיים באמצעות גילוי נכונות לטעות בתום לב וללמוד מכל תלאה. כל מאמץ שאינו מצליח להשיג את התוצאה המצופה שלנו הוא מתסכל, ובצדק. האמת היא שללא רעיונות וחלומות, ובלי נחיתות התרסקות מזדמנות, אדם לעולם לא יוכל לקוות לבצע מעשים ראויים כלשהם שימתנו אכזבה אישית מהדהדת. הצלחה משמעותית מוגדרת בסופו של דבר כאשר אדם מת, כאשר ניתן לשפוט כמכלול שלם את מפעל חייו כולו, שהוקדש לביצוע מעשים מלאי תשוקה וחמלה.”

“בשביל מה בכלל לנסות לקרוא שייקספיר, במיוחד באחת מהמהדורות הקטנות והזולות האלה שהדפים שלהן מתקמטים או נדבקים זה לזה ממי הים?”

“את יודעת, הוא אמר לי פעם, בתסכול מוחלט, שיש לך כוס אחת של מים בתוך הראש, עם כל הדמעות לכל החיים. אם תבזבזי אותן על כלום, אז לא תוכלי לבכות באמת כשתצטרכי.”

“אבא אהב את בנו. אבא האמין שבנו הולך על המים. אבא, החליט מייק מזמן, היה מטורף.”

“הארץ משנה פניה: אני מרגיש את השינוי במים, אני מרגיש אותו באדמה, ואני רוחש אותו באוויר.”

“הים היה רוצה לפגוש אותו, אם עליו לפגוש אותו, אך הוא לא היה בטוח מדוע כך, אך היה לו פחד מפגישה מחדש עם הדבר על היבשה. מהש.”

“המפתחות לבריאות ולירידה במשקל: הפחתת מתחים, שינה, נשימה עמוקה, מים נקיים, תזונה מלאה, אור שמש, הליכה, מתיחות, מדיטציה, אהבה, קהילה, צחוק, חלומות, התמדה, מטרה, ענווה, עשייה.”

“חושב על ארוחת הצהריים. סלמון מעושן עם חסה מיוחסת ופרוסות בצל חדות כתער שהושרו במי קרח, נמשחו בחזרת ובחרדל, והוגשו בלחמניות חמאה צרפתיות שנאפו בתנורים הלוהטים של קינוקוניה. כריך שנעשה בגן עדן”

“חלק מן המים הקריר יותר תמיד זורם אל מתחת לפני השטח. אני מבין שגברים חמי מזג תמיד רוצים שיבחינו בהם.”

“אם באנו מן המים, אני מסיקה שבאנו מסוגים שונים שלהם. אפגוש אדם ובעיניו אראה אוקיינוס, עמוק ולעולם לא נגמר; ואז אפגוש אדם אחר ואחוש כאילו נכנסתי לשלולית רדודה ברחוב, אין בה דבר. או אולי חלק מאיתנו באו מן המים, וחלק מאיתנו באו ממקום אחר; ואז הכול הוא עניין של מציאת אלה שהם כמונו.”

“קרני לייזר החליקו סביבם, התזות של אור שקעו דרך החשכה, ולבסוף נגעו בכוכבים או האירו את המים לרגע במסע מותם אל הקרקעית העכורה.”

“הושטתי את הרונה להארתסטון. אני יודע איך זה מרגיש להיות כוס ריקה, כשמוציאים ממך הכול. אבל אתה לא לבד. לא משנה כמה קסם תצטרך להשתמש בו, זה בסדר. אנחנו איתך. אנחנו המשפחה שלך. עיניו של הארת׳ נמלאו מים ירוקים עד שפתן. הוא סימן לנו, והפעם אני חושב שהוא באמת התכוון”

“שתול את הזרעים הזעירים שלך והמשך להשקות אותם בכל יום. בקרוב, הם יגדלו.”

“כשמתחילים להטיל תשלום על שתיית מים מהעיינות, אז יודעים שאנחנו בעיה.”

“רחם העולם יולדת אותנו. הלכלוך שלי נובע מאותו עפר שממנו צומחים כל הסיפורים. האור הפנימי שלי מחבר אותי עם כל שאר היצורים המאכלסים את העולם הזה של סלעים, אוויר, עשב, יערות ומים. הקוד הגנטי שלי קושר אותי לבלי הפרד עם כל הטבע. אני נכנס אל המכלול בנהר החיים ביכולת להגיב בעוד החיים נפרשים לפני עיניי הילדותיות. תחבושת המרפא הביתית שלי אולי לא תועיל לאנשים אחרים. אף על פי כן, על כל אחד מאיתנו לכתוב את סיפוריו, משום שכל אחד מאיתנו שואף להגיע למידה גדולה יותר של מודעות לאותנטיות של עצמו. אנו חבים חובה מוסרית למשפחתנו, לידידינו ולעצמנו, כמו גם לקהילה, לעשות מאמץ נחוש להפיק מן החיים את המרב. עלינו להריע לכל מאמץ לחקור את מצבו של האדם. גם אם כתיבתי אינה אלא ניסיון מגושם ללכת באותם נתיבים שאנשים אחרים סללו בבהירות, בדיוק, חדות וסגנון גדולים הרבה יותר, הרי זה מעשה של הגדרה עצמית לייחס לעצמך כל פילוסופיה שהיא. הפילוסופיה מייצגת אמנה חיה; זהו חיים של פעולה.”

“ציפור תיפול מן השמיים רק כאשר תפסיק להאמין ביכולתה לעוף, ודג יטבע במים רק כאשר יפסיק להאמין ביכולתו לשחות.”

“כשיבשו הבאר, יודעים את ערך המים”