מים

“אנחנו בשיא הנפט, שיא המים, שיא המשאבים, ולכן או שנבין את זה ונאפשר למדע להוביל, או שנצעד במורד נתיב אפל ורע מאוד, אל מקום שבו הרבה אנשים לא יצליחו לשרוד.”

“אם תרצו לדעת כיצד לשחות, לומדים שיעורים. אם תרצו ללכת על המים, לא יסייעו שיעורים, רק אמונה.”

“צעירים הם מומחים בפנאי, סקי מים, ריקוד, מוזיקת רוק, ראפ, צפייה בטלוויזיה... ככלל, מטלות הן דבר מן העבר.”

“קור עז שטף את כולם. הארי הרגיש את נשימתו שלו נעתקת בחזהו. הקור חדר עמוק יותר מעורו. הוא היה בתוך חזהו, הוא היה בתוך לבו ממש... עיניו של הארי התגלגלו כלפי מעלה בתוך ראשו. הוא לא ראה דבר. הוא טבע בקור. היה שאון באוזניו כאילו של מים. הוא נגרר מטה, וההמולה הלכה וגברה... ואז, מרחוק, הוא שמע צרחות, צרחות איומות, מבוהלות, מתחננות. הוא רצה לעזור למי שזה לא יהיה, הוא ניסה להזיז את זרועותיו, אך לא הצליח... ערפל לבן וסמיך הסתחרר סביבו, בתוכו —”

“להיות לגמרי לבד זה כמו התחושה שאתה מקבל כשאתה עומד בשפך של נהר גדול בערב גשום ורואה את המים זורמים אל הים. האם אי פעם עשית את זה? לעמוד בשפך של נהר גדול ולראות את המים זורמים אל הים?”

“יש ימים שבהם אני אוהבת לשוטט אל מקומות ישנים ומוזנחים שלנו, יערות שנקרעו לגזרים בידי האדם ונחלים שנושאים מים עומדים במקום שבו פעם זרמו. יש תחושת צלילות במקומות האלה, השתקפות של מי שאני או לפחות של מי שהייתי. שבורה, אך עדיין יפהפייה להפליא.”

“אפילו ברהמינים [אנשים המשתייכים לקאסטה המקפידה על מנהגים טקסיים] לא יתעמקו בעבר, ואף על פי כן האינטלקטואלים הללו ממשיכים לזכור: ׳האדם הזה רימה אותי. האיש הזה קרא לי טיפש!׳ זרם הדיבור דומה לזרם המים. איך אפשר לשאול אותו: ׳איך הגעת לכאן כשהתגלגלת מטה?׳”

“החיים הם לפעמים להיות קוף עם קוף, כלב עם כלב, ציפור עם ציפור, מים עם מים, עץ עם עץ! זוהי חוכמה גדולה להפנים את תודעתם של אחרים, במילים אחרות, להפוך את רוחם לרוחנו שלנו!”

“עניבה היא מה שמקבלים אחרי שקוביות קרח נאבקו במים חמים.”

“אהבה צלולה כמו מים מקנקן”

“הנוצרי אומר: ״יצורים אינם נולדים עם תשוקות אלא אם כן קיים סיפוק לאותן תשוקות. תינוק חש רעב: ובכן, יש דבר כזה מזון. אפרוח ברווז רוצה לשחות: ובכן, יש דבר כזה מים. בני אדם חשים תשוקה מינית: ובכן, יש דבר כזה מין. אם אני מוצא בעצמי תשוקה שאף ניסיון בעולם הזה אינו יכול לספק, ההסבר הסביר ביותר הוא שנוצרתי לעולם אחר. אם אף אחת מהנאותיי הארציות אינה מספקת אותה, אין בכך כדי להוכיח שהיקום הוא תרמית. כנראה ההנאות הארציות מעולם לא נועדו לספק אותה, אלא רק לעורר אותה, לרמוז על הדבר האמיתי. אם כך הדבר, עליי להקפיד, מחד גיסא, לעולם לא לבוז לברכות הארציות הללו, או להיות כפוי טובה עליהן, ומאידך גיסא, לעולם לא לטעות ולחשוב שהן אותו דבר אחר, שהן רק מעין העתק, או הד, או תעתוע שלו. עליי לשמור בתוכי בחיים את הכמיהה למולדתי האמיתית, שאותה לא אמצא עד אחרי המוות; עליי לעולם לא לתת לה להיקבר תחת השלג או לסטות הצידה; עליי להפוך את שאיפתי העיקרית בחיים להתקדם אל אותה ארץ ולעזור לאחרים לעשות כן.״”

“צבע המים נדמה שהוא צבע הכוס שאליה הם נמזגו”

“הספקות שלך לא עושים דבר מלבד לשפוך מים קרים על חלומותיך מעוררי הקנאה. פשוט הרחק את הספקות ממך, ולא תדלל את סיפור ההצלחה שלך!”

“האוויר והגלים, הכוחות של המים והאדמה והאור, הכל שמם עושים, וכל מה שהבהמות והצומח עושים, נעשה היטב ונעשה כראוי. הכל פועל בתוך שיווי המשקל. מהסערה והקריאה העצומה של הלווייתן עד נפילת עלה יבש וטיסת עקיצה, הכל נעשה בתוך שיווי המשקל של הכול. אבל אנחנו, ככל שנשליט את כוחנו על העולם ועל אחד מאחרים, עלינו ללמוד לעשות את מה שעושה העלה והלווייתן והרוח מכוח טבעם. עלינו ללמוד לשמור על השיווי המשקל. כיוון שאנחנו בעלי אינטליגנציה, לא נוכל לפעול באי-דעת. כיוון שאנחנו בעלי בחירה, לא נוכל לפעול ללא אחריות.”

“הבט בעיניים פקוחות ותראה את יופיו של המפל.”

“אני חושבת שהאנשים היפים ביותר הם כמו נחשים מעודנים— ברק מפואר, דוגמאות מפוארות וחן מורכב— אבל את עושה עוול אם את מטילה עליהם קנאה, פן גם תרצי לטעום מן הארס שהם נושאים בפיהם! יופי נולד לעיתים קרובות כל כך מתוך מצוקה של נסיבות, כמו הלוטוס הנולד מן הבוץ, השולח את עצמו מעלה דרך המים ואל האור! לעיתים קרובות אני מתעוררת מחלומות על היותי מתחת למים, אני מניחה שאני פרח לוטוס שעשה את דרכו! אבל את עושה עוול אם את מקנאה בפריחת הלוטוס, כי אינך יודעת את מסעה! לא כולנו נחשים ופרחי לוטוס, לא כולנו יפים כך; יותר מדי אנשים פשוט יושבים שם, ובבערותם מטילים קנאה על מה שאפילו אינם מבינים!”

“אלוהים ברא יצורים בעלי רצון חופשי. פירוש הדבר יצורים שיכולים לנהוג שלא כשורה או כשורה. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לדמיין יצור שהיה חופשי אך לא הייתה לו כל אפשרות לנהוג שלא כשורה, אבל אני איני יכול. אם דבר כלשהו חופשי להיות טוב, הוא גם חופשי להיות רע. והרצון החופשי הוא מה שהפך את הרוע לאפשרי. מדוע, אם כן, נתן להם אלוהים רצון חופשי? משום שרצון חופשי, אף שהוא הופך את הרוע לאפשרי, הוא גם הדבר היחיד שהופך כל אהבה או טוב או שמחה הראויים לשמם לאפשריים. עולם של אוטומטים - של יצורים שפעלו כמו מכונות - בקושי היה ראוי להיברא. האושר שאלוהים מתכנן ליצורים הגבוהים יותר שלו הוא האושר של להיות מאוחדים עמו ועם זה לזה, בחופשיות, מרצון, באקסטזה של אהבה ועונג, שלעומתה האהבה הסוחפת ביותר בין גבר לאישה בעולם הזה היא חלב ומים בלבד. ולשם כך הם חייבים להיות חופשיים. כמובן, אלוהים ידע מה יקרה אם ישתמשו בחירותם בדרך הלא נכונה: כנראה, הוא חשב שהסיכון כדאי. (...) אם אלוהים חושב שמצב המלחמה הזה ביקום הוא מחיר שכדאי לשלם בעבור הרצון החופשי — כלומר, בעבור יצירת עולם ממשי שבו יצורים יכולים לעשות טוב ממשי או לגרום נזק ממשי, ושמשהו בעל חשיבות ממשית יכול להתרחש, במקום עולם צעצוע שרק זז כשהוא מושך בחוטים — אזי אנו יכולים להניח שהוא אכן כדאי לשלם אותו.”

“אתה יודע, פעם אחת ראיתי את טייגר ליד בור המים: היו לו האשכים הכי גדולים מכל חיה, והציפורניים הכי חדות, ושתי שיני קדמיות ארוכות כמו סכינים וחדות כמו להבים. ואמרתי לו, אחי טייגר, לך לשחות, אני אשמור לך על הביצים. הוא היה כל כך גאה בביצים שלו. אז הוא נכנס לבור המים לשחות, ואני שמתי לו את הביצים שלו, והשארתי לו את ביצי העכביש הקטנות שלי. ואז, אתה יודע מה עשיתי? ברחתי, מהר ככל שהרגליים שלי נשאו אותי. לא עצרתי עד שהגעתי לעיר הבאה, וראיתי שם את הקוף הזקן. אתה נראה נהדר, אננסי, אמר הקוף הזקן. אמרתי לו, אתה יודע מה כולם שרים שם בעיר ההיא? מה הם שרים? הוא שואל אותי. הם שרים את השיר הכי מצחיק, אמרתי לו. ואז עשיתי ריקוד, ואני שר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. הקוף הזקן צוחק עד שכמעט מתפוצץ, מחזיק את הצד שלו ורועד, ודורך במקום, ואז הוא מתחיל לשיר הביצים של טייגר, אכלתי את הביצים של טייגר, מצמיד את האצבעות שלו, מסתובב על שתי רגליו. זה שיר יפה, הוא אומר, אני הולך לשיר אותו לכל החברים שלי. תעשה את זה, אני אומר לו, ואני חוזר לבור המים. שם טייגר, ליד בור המים, הולך הלוך ושוב, עם הזנב שלו מצליף ומתנופף והאוזניים והפרווה על הצוואר שלו זקופות עד כמה שאפשר, והוא מנשך כל חרק שעובר עם שיני החרב הענקיות הישנות שלו, והעיניים שלו בוערות באש כתומה. הוא נראה מרושע ומפחיד וגדול, אבל בין הרגליים שלו משתלשלות הביצים הכי קטנות בשק האשכים הכי שחור, הכי מקומט, הכי קטן שראיתם מימיכם. היי, אננסי, הוא אומר, כשהוא רואה אותי. היית אמור לשמור על הביצים שלי בזמן שהלכתי לשחות. אבל כשיצאתי מבור השחייה, לא היה על שפת הגדה שום דבר חוץ מהביצים השחורות הקטנות והמצומקות והעלובות האלה שאני לובש. עשיתי כמיטב יכולתי, אני אומר לו, אבל אלה היו הקופים, הם עברו שם ואכלו לך את הביצים כולן, וכשנזפתי בהם, אז הם הורידו לי את הביצים הקטנות שלי. והייתי כל כך מתבייש שברחתי. אתה שקרן, אננסי, אומר טייגר. אני הולך לאכול לך את הכבד. אבל אז הוא שומע את הקופים באים מהעיר שלהם אל בור המים. תריסר קופים שמחים, מדלגים בשביל, מצקצקים באצבעותיהם ושרים בקול הכי חזק שיכלו לשיר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. וטייגר, הוא נוהם, והוא שואג והוא יוצא אל היער אחריהם, והקופים צווחים ורצים אל העצים הגבוהים ביותר. ואני מגרד את הביצים החדשות והיפות שלי, ואלוהים כמה טוב היה להן להשתלשל בין הרגליים הדקיקות שלי, ואני הולך הביתה. וגם היום טייגר ממשיך לרדוף אחרי קופים. אז תזכרו כולכם: רק כי אתם קטנים, זה לא אומר שאין לכם כוח.”

“מה כל אלה?" שאלה קלרי. "בקבוקוני מים קדושים, סכינים מבורכות, להבים מפלדה ומכסף," אמר ג'ייס, מערם את כלי הנשק על הרצפה לצדו, "חוט אלקטרום — לא ממש שימושי כרגע, אבל תמיד טוב שיהיו חלפים — כדורי כסף, קמעות הגנה, צלבים, מגני דוד—" "ישו," אמרה קלרי. "אני בספק אם הוא היה נכנס." "ג'ייס." קלרי נחרדה.”

“אלוהים יציל אותי סופה איומה הגיעה לעיר והרשויות המקומיות שלחו אזהרת חירום שלפיה גדות הנהר עומדות בקרוב לעלות על גדותיהן ולהציף את הבתים הסמוכים. הם הורו לכל תושבי העיר להתפנות מיד. איש נוצרי מאמין שמע את האזהרה והחליט להישאר, ואמר לעצמו: אני אבטח באלוהים, ואם אהיה בסכנה, אז אלוהים ישלח נס אלוהי כדי להציל אותי. השכנים עברו ליד ביתו ואמרו לו: אנחנו עוזבים ויש מקום בשבילך במכונית שלנו, בבקשה בוא איתנו! אבל האיש סירב. יש לי אמונה שאלוהים יציל אותי. בעוד האיש עומד במרפסתו וצופה במים עולים במעלה המדרגות, איש בקאנו חלף לידו וקרא אליו: מהר ובוא אל הקאנו שלי, המים עולים במהירות! אבל האיש שוב אמר: לא, תודה, אלוהים יציל אותי. מי השיטפון עלו עוד יותר, שפכו מים אל תוך הסלון, והאיש נאלץ לסגת לקומה השנייה. סירת משטרה ממונעת עברה לידו וראתה אותו בחלון. אנחנו נבוא למעלה ונחלץ אותך! הם צעקו. אבל האיש סירב, הניף אותם מעליו ואמר: השתמשו בזמן שלכם כדי להציל מישהו אחר! יש לי אמונה שאלוהים יציל אותי! מי השיטפון עלו עוד ועוד, והאיש נאלץ לטפס אל גג ביתו. מסוק הבחין בו והוריד סולם חבלים. קצין חילוץ ירד בסולם והתחנן בפני האיש: תפוס את ידי ואני אמשוך אותך למעלה! אבל האיש עדיין סירב, כשהוא משלבת את זרועותיו בחוזקה אל גופו. לא, תודה! אלוהים יציל אותי! זמן קצר לאחר מכן הבית התפרק ומי השיטפון סחפו את האיש והוא טבע. כאשר הגיע לגן עדן, עמד האיש לפני אלוהים ושאל: שמתי את כל אמונתי בך. למה לא באת והצלת אותי? ואמר אלוהים: בני, שלחתי לך אזהרה. שלחתי לך מכונית. שלחתי לך קאנו. שלחתי לך סירת משטרה. שלחתי לך מסוק. מה עוד חיפשת?”