אמת

“תלמיד חכם-יודע-כול: מורה, אני מאמין שהאמת תנצח בסוף. אדון הטיפשות: אין לאמת "סוף". "לנצח" הוא משהו אחר.”

“היה אוהב, היה דואג”

“היה אדיב כמו פרח כדי למלא את העולם ביופי, שמחה ואושר”

“רוב האנשים משחקים את התפקיד של מישהו אחר או עוטים מסכה של אנשים אחרים משום שהם לא חושבים על מה הם נבראו בשבילו”

“הבנת הידע כרכיב מרכזי באהבה חיונית, כי אנחנו מתקופפים מדי יום במסרים שטוענים שאהבה היא על סודיות, על מה שאינו ניתן להכיר. אנחנו רואים סרטים שבהם זוגות נראים כאילו הם באהבה, אך אינם מדברים זה עם זה, אינם יושבים על המיטה לפני שהם מתחילים, אינם מדברים על גופם, על צרכיהם המיניים, על העדפותיהם ואי העדפותיהם. האמת היא שהמסר שמקבלים מהתקשורת המונית הוא שידע הופך את האהבה פחות משכנעת, שזה האי-ידע שמעניק לאהבה את החדות הארוטית וההפכפכה שלה. מסרים אלה מגיעים מאנשי תעשייה רווחיים שאינם יודעים דבר על אמנות האהבה, שמחליפים את תפיסותיהם המופשטות כי הם לא יודעים איך להציג באמת אינטראקציה אוהבתית.”

“עליך לשבת ולבצע ניתוח מלא של החלומות שלך כדי להגשים אותם”

“שקר, כפי שאתם ודאי יודעים, יש לו טעם משלו. גס ומריר ולעולם לא ממש נכון, כמו כשאתם מכניסים לפה חתיכה של שוקולד משובח בציפייה למילוי טופי ומקבלים במקום זאת גרידת לימון.”

“אהוב את עצמך כדי לאהוב אחרים. היה אתה עצמך כדי להבין אחרים. היה האור כדי להראות לאחרים את הדרך. היה שליו כדי להביא שלום לעולם.”

“אני יודע שפעמים רבות שקר משמש בחמלה, אך לא אמין שהוא מעולם לא פועל בחמלה. הכאב המהיר של האמת עובר, אך הכאב האיטי והמאכל של השקר מעולם לא נעלם. זה פצע שמתנשן.”

“לעיני, טוב הרבה יותר להבין את היקום כפי שהוא באמת, מאשר להמשיך בחלום שקר, כמה שהוא מרענן ומסנן.”

“לפני שתוותר, תן לתקווה לזהור שוב.”

“אם כאשר אתה חושב על עצמך, אתה חושב רק על הגוף הפיזי שלך – גם אם אתה בכושר גופני ובעל גוף מוצק, במשקל האידיאלי שלך, עם שיער, עיניים או שפתיים יפים – אם כך אתה מודד את הצלחתך, אתה טועה”

“האמת, כמו הזהב, יש להשיגה לא באמצעות גידולה, אלא באמצעות שטיפת כל מה שאינו זהב מעליה”

“אני לא חושב שיש הוכחה דמונסטרטיבית (כמו של אוקלידס) לנצרות, או לקיום החומר, או לטוב לב וליושרה של החברים הטובים והוותיקים שלי. אני חושב שהשלושה (למעט אולי את השני) סבירים הרבה יותר מהחלופות. הטיעון לנצרות בכלל מוצג היטב על ידי צ'סטרטון... למה אלוהים לא עושה את זה ברור באופן דמונסטרטיבי; האם אנחנו בטוחים שהוא בכלל מתעניין בתיאיזם שיביא להסכמה לוגית מחויבת לטיעון סופי? האם אנחנו מתעניינים בזה בעניינים אישיים? אני דורש מחברי אמון בטוב לב שלי, שהוא בטוח בלי הוכחה דמונסטרטיבית. זה לא יהיה אמון אם הוא מחכה להוכחה קפדנית. תזיזו את זה, הסיפורים האגדיים בעצם מכילים את האמת. אוטלו האמין בתמימות של דסדמונא כשהוכח: אבל זה היה מאוחר מדי. ליר האמין באהבת קורדיליה כשהוכח: אבל זה היה מאוחר מדי. "התהילה שלו הולכת לאיבוד למי שנשאר עד שכל השבחים נגמרים". הגדלות, הנדיבות שמאמינים בהסתברות סבירה, נדרשת מאיתנו. אבל אם מישהו האמין והיה טועה? אז היית משלים למחמאות ליקום שלא ראוי להן. הטעות שלך הייתה עדיין יותר מעניינת וחשובה מהמציאות. ואיך זה יכול להיות? איך יקום טיפשי יצר יצורים שהחלומות שלהם חזקים, טובים, עדינים יותר ממנו?”

“להיות במערכת יחסים עם אנשים מסוימים זה כמו לדחוף סירה דרך חול. פעם היה לי הזמן והאנרגיה לשטות כזאת, אבל לא עוד. מערכות יחסים צריכות להיות מסע נפלא של גילוי ואהבה; לא התנגדות טוחנת.”

“כל כך הרבה לאהוב, כל כך הרבה לעשות. כל כך הרבה לדאוג רק בשבילך.”

“אף אדם שיכול להעמיד עצמו לנשיאות, עליו בהחלט שלא להרשות לו לעשות זאת”

“התלהבות ותשוקות הן המרכיבים הבסיסיים של כל הצלחה”

“אם אדם נועד לטעות, הוא לא יאמין באמת אלא יאמין במשהו אחר לגמרי.”

“עבודה. עבודה טובה וישרה, בין אם זו עבודה בידיים כדי ליצור יצירת אמנות, ובין אם זו עבודה פיזית, מעוררת תחושה של אלוהיות בפעולה. התנאי היחיד הוא שכל עבודה שתהיה, היא תיעשה בכנות ובהלימה עם המקור והכוונה האמיתיים של הנשמה, ואז, בלי כל מאמץ, חווים זרימה, שבה מרגישים חלק מן התוכנית של היקום כולו.”