“אני, למשל, ניצחתי על כל אחד; כולם, כמובן, היו עפר ועפרה, וצריכים היו להכיר spontaniously את עליוניותי, ואני סלחתי להם לכולם. אני היה שחקן גדול ואציל, אהבתי; קיבלתי מיליוני רבים מיד ונתתי אותם לאנושות, ובאותו הזמן הודיתי בפני כל האנשים בפשעיו הנבלים שלי, אשר, כמובן, לא היו רק נבלים, אלא כללו גם הרבה מה"גדול והנאה" – משהו בסגנון של מנפרד. כולם היו צריכים לנשק אותי ולבכות (מה טיפשים היו אם לא היו עושים זאת), בעוד אני הולך רגליים ערות וצמא, מלמד רעיונות חדשים ומקיים ניצחון אוסטרליץ ניצחוני על הערפדים. אחר כך היה להופיע להקה, יוצהר חנינה, האפיפיור היה מסכים לעזוב את רומא לברזיל; אחר כך היה קיים בל של כל איטליה בווילה בורגזה על חופי אגם קומו, ואגם קומו היה”
פיודור דוסטויבסקי