זמן

“יש זמן בחינוכו של כל אדם שבו הוא מגיע אל ההכרה כי קנאה היא בורות; כי חיקוי הוא התאבדות; כי עליו לקבל את עצמו לטוב ולרע כחלקו; כי אף על פי שהיקום הרחב מלא טוב, שום גרעין של תירס מזין לא יגיע אליו אלא באמצעות עמלו המושקע באותו חלקת אדמה שניתנה לו לעבדה. הכוח השוכן בו הוא חדש בטבע, ואיש מלבדו אינו יודע מהו הדבר שהוא יכול לעשות, ואף הוא אינו יודע זאת עד אשר ינסה.”

“רק באמצעות המרת הזמן ניתן לכבוש טריטוריות.”

“עכשיו אני אגיד לך את התשובה לשאלתי. זו היא. המפלגה שואפת לכוח אך ורק למען עצמו. איננו מתעניינים בטובתם של אחרים; אנו מתעניינים אך ורק בכוח, כוח טהור. מה פירושו של כוח טהור תבין מיד. אנו שונים מן האוליגרכיות של העבר בכך שאנו יודעים מה אנו עושים. כל האחרים, אפילו אלה שדמו לנו, היו פחדנים וצבועים. הנאצים הגרמנים והקומוניסטים הרוסים התקרבו מאוד אלינו בשיטותיהם, אבל מעולם לא היה להם האומץ להכיר במניעיהם שלהם. הם העמידו פנים, ואולי אפילו האמינו, שהם תפסו את השלטון בעל כורחם ולתקופה מוגבלת, ושממש מעבר לפינה מצוי גן עדן שבו בני אדם יהיו חופשיים ושווים. אנו איננו כאלה. אנו יודעים שאיש אינו תופס אי פעם את השלטון מתוך כוונה לוותר עליו. כוח אינו אמצעי; הוא מטרה. אין מקימים דיקטטורה כדי להגן על מהפכה; עושים מהפכה כדי להקים דיקטטורה. מטרת הרדיפה היא רדיפה. מטרת העינויים היא עינויים. מטרת הכוח היא כוח. עכשיו אתה מתחיל להבין אותי.”

“אני לא יודע עד כמה אתה עוקב אחרי האירועים העכשוויים. אצל חלק מהאנשים אין מספיק זמן כדי לעמוד בקצב של מה שקורה; אצל אחרים החדשות מדכאות מדי, וההצצה לעומק ממלאת אדם בתסכול רותח מהר מדי.”

“זמן שנוצל ביעילות יכול לקבל פיצוי”

“האלים היו טובים אליך. אבל מה שהאלים נותנים הם לוקחים במהירות. יש לך רק כמה שנים שבהן לחיות באמת, בשלמות, ובמלואך. כשנעורייך יחלפו, יחלפו עמם גם יופייך, ואז תגלי לפתע שלא נותרו לך עוד ניצחונות, או שתיאלצי להסתפק באותם ניצחונות עלובים, שזיכרון עברך יהפוך למרים יותר מתבוסות. כל חודש, כשהוא דועך, מקרב אותך אל משהו נורא. הזמן מקנא בך, ונלחם בשושנותייך ובוורדייך.”

“היא ממש לא שנאה אותו. לא, השנאה נעלמה מזמן, וכבר מזמן היא התביישה על כך שאי פעם חשה כלפיו סלידה שאפשר לקרוא לה כך. הכבוד שרחשה לו בעקבות ההכרה בתכונותיו הטובות, שהיה בתחילה בלתי רצוי, הפסיק מזמן להיות משהו שמעיק עליה; עכשיו הוא הפך למשהו ידידותי יותר בזכות העדות החיובית ששמעה עליו אתמול, שהאירה את אופיו באור כל כך אוהד. אבל מעל הכל, מעל הכבוד וההערכה, היה בתוכה רצון טוב שלא ניתן להתעלם ממנו. זו הייתה הכרת תודה – לא רק על כך שפעם אהב אותה, אלא על כך שהוא עדיין אוהב אותה מספיק כדי לסלוח על כל העוקצנות והמרירות שהפגינה כשדחתה אותו, ועל כל ההאשמות הלא מוצדקות שהטיחה בו. הוא, שחשבה שינסה להימנע ממנה ככל האפשר, נראה במפגש המקרי הזה כמי שמבקש לשמר את הקשר, ובלי שום מחוות מוגזמות או התנהגות מוזרה, הוא פנה לבקש את הערכת חבריה ושאף להכיר אותה לאחותו. שינוי כזה מצד גבר בעל גאווה כזו עורר בה לא רק פליאה אלא גם הכרת תודה – כי ברור שזה נובע מאהבה, אהבה יוקדת; ובתור שכזו, הרושם שזה הותיר בה היה מעודד, ובהחלט לא בלתי נעים, גם אם היא לא ידעה בדיוק איך להגדיר אותו.”

“כל אדם זקוק לזמן כאלו משאב חיוני, שאינו יכול להתעלם ממנו או לשנותו.”

“אני רגועה, התעקשה רייצ'ל. בכל פעם שאני בסביבה שלך, כמה מפלצות תוקפות אותנו. ממה יש להילחץ? תראה, אמרתי. אני מצטער על חדר הלהקה. אני מקווה שהם לא בעטו אותך החוצה או משהו. לא. הם שאלו אותי הרבה שאלות עליך. שיחקתי אותה טיפשה. זה היה קשה? שאלה אנבת'”

“נער מעיירה קטנה פוגש רוע גדול של הגדולים”

“הנצח קיים בכל זמן קדוש”

“להיות, או לא להיות: זו השאלה: האם אציל יותר בנפש לסבול את חיצי הגורל המשתולל, או להרים נשק נגד ים של צרות, ובכך, בהתנגדות, לשים להן קץ? למות: לישון; לא עוד; ובשינה לומר שאנו מסיימים את כאב הלב ואת אלף המהלומות הטבעיות שהבשר יורש, זהו גמר שיש לאחל לו באדיקות. למות, לישון; לישון: אולי לחלום: אכן, כאן המכשול; כי בשינה ההיא של המוות אילו חלומות עשויים לבוא כאשר נשרוק מעלינו את קליפת התמותה הזאת, חייבים לעכב אותנו: יש כאן הכבוד שגורם לאסון של חיים כה ארוכים; כי מי ישא את מלקות הזמן וקלונותיו, את עוולו של המדכא, את הבוז של האיש הגאה, את מכאובי האהבה הנדחית, את עיכובו של החוק, את חוצפת המשרה ואת הבעיטות שהזכות הסבלנית מקבלת מן הבלתי ראוי, כאשר הוא עצמו יכול לעשות את חשבונו הסופי בעזרת פגיון פשוט? מי ישא משאות, ויגנח ויזיע תחת חיים עייפים, אילולא הפחד ממשהו אחרי המוות, הארץ הבלתי נודעת שמגבולה אין נוסע שב? הדבר מבלבל את הרצון והופך אותנו נכון יותר לשאת את הרעות שיש לנו מאשר לעוף אל אחרות שאיננו יודעים מה הן? כך המצפון עושה אותנו כולנו לפחדנים; וכך גון ההחלטיות הטבעי מחוויר תחת צל המחשבה החיוור, ומפעלים בעלי עוצמה ומשקל רב, בשל זאת, מפנים את זרמיהם לעקלקלות, ומאבדים את שם המעשה.--רך עתה! אופליה היפה! נימפה, בתפילותייך יהיו כל חטאיי נזכרים!”

“אני אוהבת שמלות, ובהחלט חשבתי על לעצב אותן יום אחד. אני רק רוצה לוודא שאחכה עד שהזמן יהיה מושלם ושאוכל לעשות את זה כמו שצריך.”

“הנער היה תלמיד למופת, נשכח בקלות וקל לשכוח אותו, והוא בילה חלק ניכר מזמנו הפנוי בחלק האחורי של שיעור האנגלית, שם היו מדפים של ספרי כיס ישנים, ובספריית בית הספר, חדר גדול מלא ספרים וכורסאות ישנות, שם קרא סיפורים בהתלהבות כמו שחלק מהילדים אכלו.”

“החיים יכלו להיות מחרידים במכנס הלא נכון של הזמן”

“החיים יכולים להיות קשים לפעמים, אבל כל פעם שאתה נופל, היא עוד שיעור ללמוד ממנו.”

“אתה יכול להפוך לגדול רק באמצעות כוח המרת הזמן.”

“המגמה המיסטית של זמננו, המתבטאת במיוחד בצמיחה המשתוללת של התיאוסופיה והספיריטואליזם כביכול, אינה בעיניי אלא סימפטום של חולשה ובלבול. מאחר שחוויותינו הפנימיות מורכבות משחזורים ומשילובים של רשמי החושים, המושג של נשמה בלא גוף נראה לי ריק וחסר משמעות. - אלברט איינשטיין, מכתב מ-5 בפברואר 1921”

“כוח הדמיון הוא החזק ביותר במקום של בדידות”

“אין עוד מה שיגרום לי לדאוג מכך שאני תמיד מחפשת דמויות אב, כי כעת, מצאתי כמה מהם ואני אוהבת מאוד את כל אחד מהם.”