זמן

“החיים יכולים להסתיים בכל עת, בכל יום.”

“הצלחה אינה רק עניין של אינטליגנציה ושאפתנות. הזמן שהושקע, איכות ההכנה והמאמץ שהופעלים חיוניים למצוינות או לשליטה.”

“אלוהים יכול לאפשר לך לעבור דרך סערות ולהגיע אל ההצלחה שלך. אבל מה שהשטן אוהב לעשות הוא לגרום לך לא להבין שהסערה חלפה. הוא מבקש להשאיר אותך בגינוי גם בזמן שבו עליך להרגיש משוחרר.”

“בעבר, כשהלכתי דרך החיים, האמנתי בלב שלם במושג של "התמזגות" (הייתי משוכנעת לגמרי שאני, כאדם, מסוגלת לחלוטין להתמזג בהתאם לידידות, כדי לתת כבוד לשוני בין אנשים וכדי שאחרים ירגישו שאני מכבדת אותם). אולם, למדתי בתקופה זו של חיי, שגישה כזו טובה רק לזמן מה, אבל אז אכן מגיע רגע שבו עלייך לראות ולהגדיר את עצמך; וגם לראות ולהגדיר אחרים! עלייך להיות מסוגלת להגדיר את עצמך כמי ששמחה מזה וכמי שלא אוהבת את זה; ואז, כשאת פוגשת אנשים, להבחין אם אותם דברים הם הדברים שמשמחים אותם ואם אותם דברים הם הדברים שהם לא אוהבים, כי בשלב מסוים זה נעשה מועיל לך, לא לבזבז זמן על התמזגות בשם המעלה אלא דווקא נעשה מועיל לך, לראות את עצמך ולנוע בכיוון שעושה אותך שמחה, תוך שאת לוקחת איתך אנשים שכבר הולכים באותו כיוון ושגם הם לא אוהבים את הדברים שאת לא אוהבת. בסופו של דבר, יש את הדרכים האלה בחיים, ועלייך לבחור באחת מהן, אי אפשר ללכת בכולן.”

“כאשר ההצלחה אחידה, החגיגה נעשית כללית. מה התועלת לך לשמוח בשעה שחברך בוכה?”

“מתוך עלובי החיים: לפתע, בתוך הרוגע העמוק הזה, עלה צליל חדש; צליל שמימי, אלוהי, בל יתואר, מרטיט, כשם שהאחר היה נורא. היה זה מזמור שעלה מתוך האפלה, פרץ מסנוור של תפילה והרמוניה בדממה האפלה והמבהילה של הלילה; קולות נשים, אך קולות שהיו מורכבים בעת ובעונה אחת מן הצלילים הטהורים של בתולות ומן הצליל התמים של ילדים, — קולות שאינם מן הארץ, ושדומים לאלה שהתינוק הנולד עדיין שומע, ושאותם שומע כבר האדם הגוסס. שיר זה בקע מן המבנה הקודר שהתנשא מעל הגן. ברגע שבו נסוגה המהומה של השדים, אפשר היה לומר שמקהלת מלאכים מתקרבת מבעד לאפלה. קוזט וז'אן ולז'אן נפלו על ברכיהם. הם לא ידעו מה היה זה, הם לא ידעו היכן היו; אך שניהם, האיש והילדה, החוזר בתשובה והתמימה, חשו שעליהם לכרוע ברך. לקולות הללו היה המאפיין המוזר הזה, שהם לא מנעו מן הבניין להיראות נטוש. זה היה מזמור על-טבעי בבית לא מיושב. בעוד קולות אלה שרו, ז'אן ולז'אן לא חשב על דבר. הוא לא ראה עוד את הלילה; הוא ראה שמים כחולים. נדמה היה לו שהוא חש באותן כנפיים שכולנו נושאים בתוכנו, נפרשות. השיר גווע. ייתכן שנמשך זמן רב. ז'אן ולז'אן לא היה יכול לומר. שעות של אקסטזה אינן אלא רגע.”

“היופי שבאמונה הוא שלא משנה מה השעה ביום, בין אם זה יום או לילה, אני יודע שתמיד יש שם מישהו איתי כדי לנחם אותי. לא משנה אם זה בודהה, אלוהים או אללה, כי מי שזה לא יהיה, הוא מיוחד לכל אחד מאיתנו. וזה היופי שבאמונה.”

“חיי לימדוני שסכום חשוב, אך לא הכל. כי אם אני מחזיק בכל הכסף בעולם, אך אין לי זמן לנצל אותו, מה תועלת בו?”

“להרוץ אחרי שני ציפורים בו‑זמן זה בזבוז, אפילו אם יש לך אלף רגליים.”

“אפילו ספר על שגשוג לא יכול לשגשג אותך; כשמה שמצופה ממך ניתן, זמנך לא יתבזבז.”

“הזקן האיטי קם מהכיסא בפיאנו, תפס את עיניו הכחולות והחיוביות בניצוץ ובאותו זמן באחווה בלתי-נכחשת כלפיו, ודיבר: "לעשות מוזיקה יחדיו זה הדרך הטובה ביותר לשני אנשים להיות חברים. אין דבר פשוט יותר מזה. זה דבר יפה. אני מקווה שאתה ואני נישאר חברים. אולי גם אתה תלמד כיצד לכתוב פוגות, יוסף.”

“לזמן רב כבר אני מנסה לכתוב רק את הטוב ביותר שאני יכול. לפעמים יש לי מזל, ואני כותב טוב יותר ממה שאני יכול.”

“לעיתים קרובות אנו מביטים אל עתיד האנושות ורואים סכנות. אנו רואים שאם נמשיך לעשות את מה שאנו עושים, בעוד 20 שנה לא יישארו יערות גשם, רק כדי להשתמש בדוגמה אחת. ההסתכלות אל העתיד עשויה להיות אחת הסיבות לכך שהמוחות התפתחו מלכתחילה.”

“ועכשיו אני מסתכל עלייך,” הוא אמר, “ואת שואלת אותי אם אני עדיין רוצה אותך, כאילו יכולתי להפסיק לאהוב אותך. כאילו הייתי רוצה לוותר על הדבר שהופך אותי לחזק יותר מכל דבר אחר אי פעם. מעולם לא העזתי לתת הרבה מעצמי לאיש לפני כן – חלקים מעצמי ללייטוּדים, לאיזבל ולאלֶק, אבל זה לקח שנים לעשות את זה – אבל, קלרי, מהרגע הראשון שראיתי אותך, השתייכתי לך לגמרי. אני עדיין שייך לך. אם את רוצה אותי.”

“אנחנו צריכים להפנים את הרעיון הזה של מצוינות. לא הרבה אנשים משקיעים הרבה זמן בניסיון להיות מצוינים.”

“כל מחר הוא תוצאה של מה שאני עושה היום, והיופי שבכל זה הוא שהיום קורה כל הזמן.”

“אנו נעשים למה שאנו חושקים בו עמוקות וחושבים עליו רוב הזמן”

“אם תוכל להביט אל תוך זרעי הזמן, ולומר איזה גרעין יצמח ואיזה לא, דבר אז אלי”

“אני תמיד מרגיש שאני כותב עבור מישהו שהוא מבריק אבל חסר סבלנות. מישהו שאין לו זמן בלתי מוגבל. זהו האופן שבו אני תופס את הקורא. לכן אני חייב להגיע לעניין.”

“קבע זמן למאמץ ממוקד”