זמן

“אחר כך אני צחקתי אחרון. יצרתי בועת אוויר בקרקעית האגם. החברים שלנו המשיכו לחכות שנעלה, אבל היי—כשאתה הבן של פוסידון, אין לך צורך למהר. וזה היה בערך הנשיקה התת-ימית הכי טובה בכל הזמנים.”

“יש זמן שבו אנו מבינים שהורינו אינם יכולים להציל את עצמם או להציל אותנו, שכל מי שמפלס את דרכו דרך הזמן נגרר בסופו של דבר אל הים בידי הזרם החוזר — שבקיצור, כולנו הולכים.”

“כך גם בשנים מאוחרות יותר, כשהתחלתי לכתוב ספר משלי, וראיתי כי איכות משפטים מסוימים הייתה כה חסרה, עד שאיני יכולתי להחליט להמשיך בפרויקט. אז אני מצאתי את המקביל אצל ברגוט. אך רק אז, כשקראתי אותם בדפיו, יכולתי להנות מהם; כשאני עצמי כתבתי אותם, באימה שהם יתאימו בדיוק למה שראיתי בדמיוני, ובמעמדם שלא יתבררו "אמיתיים", איך יכולתי למצוא זמן לשאול את עצמי אם מה שאני כותב הוא נעים?”

“בכל פעם שאנו מתמודדים עם מבחנים ועם ניסיונות, אלוהים מדרבן אותנו לפעולה”

“הנער שכב, ישן שנת עמוקה, על מיטה גסה על הרצפה; כה חיוור מחרדה, ומעצבות, וממחנק בית כלאו, עד שנראה כמת; לא כמות כפי שהיא נראית בתכריך ובארון, אלא בדמותה כשהיא לובשת כאשר החיים זה עתה פסקו; כאשר רוח צעירה ועדינה אך זה עתה נמלטה אל השמים: והאוויר הגס של העולם לא הספיק עדיין לנשוב על האבק המשתנה שקידש.”

“ערכו של הזמן טמון בקוצרו. כדי להשתמש בו ביעילות, עליך לדעת את ערכו.”

“כאשר תצליח להתגבר על הסחות דעת, אז תוכל לעשות משהו יותר ספציפי, משהו יותר מדויק וחד-משמעי עם הזמן שיש לך.”

“את עבודת האל אין לעשות בכנסייה בלבד, אלא בכל מעשינו ובגישתנו כלפי בריאתו”

“אנו זקוקים לטוניק של הפרא... בשעה שאנו להוטים לחקור וללמוד את כל הדברים, אנו זקוקים לכך שכל הדברים יהיו מסתוריים ובלתי ניתנים לחקירה, שהיבשה והים יהיו פראיים עד אין קץ, בלתי מסוקרים ובלתי נתפסים על ידינו משום שהם בלתי נתפסים. לעולם לא יהיה לנו די מן הטבע.”

“אני לא יודע איך מישהו מצליח לעשות משהו בערים. איך אפשר לחיות במקום כמו לונדון או ניו יורק, כשיש 81 דברים לעשות בכל לילה? נורא. תנו לי בדידות ומרחב בכל עת.”

“הם אשר מכירים את אלוהיהם לא יתאכזבו. הם יעמדו במבחן הזמן.”

“אף אדם לא זכה בתואר האיש העשיר בעולם על כך שישן את כל ימיו ולילותיו.”

“אם עליך להתחיל בתחילתו של הסוף, אל תחכה עד הסוף לפני שתתחיל. זמן ועיתוי הם אביזר חיוני במסע החיים.”

“כשהייתי חי, כלומר בפעם הראשונה, מוסוליני היה בשלטון. היינו במלחמה. מוסוליני? ליאו קימט את מצחו. הוא לא היה כאילו BFFs של היטלר?”

“אנשים שהפכו לגדולים הפכו לגדולים רק מפני שקנו את הגדולה הזאת. הם רכשו את הגדולה הזאת, אבל רק באמצעות המטבע של הזמן.”

“אוי, ויימס היקר שלי, ההיסטוריה משתנה כל הזמן. היא נבחנת ומוערכת מחדש בלי הרף, אחרת איך היינו יכולים להעסיק את ההיסטוריונים? בשום אופן איננו יכולים להרשות לאנשים עם סוג כזה של מוח להסתובב כשיש להם זמן פנוי על הידיים.”

“אוטררה נשארה מתה בפעם השנייה, אמרה קינזי, והניפה את עפעפיה. אנחנו חייבים להודות לך על זה. אם אי פעם תצטרך חברה חדשה... ובכן, אני חושבת שתיראה נהדר עם קולר ברזל ובחליפת אסירים כתומה. פרסי לא הצליח לדעת אם היא צוחקת או לא. הוא הודה לה בנימוס והחליף מושב.”

“אני לא חושב שאסון מיידי הוא מקור טוב במיוחד לאמנות. הוא יכול להיות, אבל לעיתים קרובות מדי הוא גולמי וכואב ולא מעובד. לפעמים אמנות יכולה להיות מפלט ממש טוב מן הבלתי נסבל, ומקום טוב ללכת אליו כשדברים רעים, אבל זה לא אומר שאתה חייב לכתוב ישירות על הדבר הרע; לפעמים צריך לתת לזמן לעבור, ולאפשר לדבר שכואב להיעטף בשכבות, ואז להוציא אותו, כמו פנינה, ולעשות ממנו אמנות. כשאבי מת, בטיסה מהלוויה שלו בבריטניה חזרה לניו יורק, עדיין בהלם, הוצאתי את המחברת שלי וכתבתי תסריט. זה היה מקום טוב ללכת אליו, המקום שהתסריט ההוא היה, והלכתי לשם כל כך עמוק וכל כך רחוק, עד שכאשר נחתנו מאדי הייתה צריכה לטפוח לי על הזרוע כדי להזכיר לי שעכשיו אני צריך לרדת מהמטוס. (היא אומרת שהרמתי אליה את המבט, מבולבל, ואמרתי "אבל אני רוצה לגלות מה קורה אחר כך.") זה היה המקום שאליו הלכתי ומה שעשיתי כדי להתמודד, והייתי המום, כמה שבועות אחר כך, כששלפתי את המחברת ההיא כדי להתחיל להקליד, לגלות שכתבתי כמעט את כל התסריט באותו מסע של שש שעות.”

“התודעה היא בסיסית בעוד שהמחשבות הן עליונות. נאומים אינם אלא ביטוי של מחשבות ורגשות. אם אין תודעה, שום דבר אחר לא יכול להיות שם. באותו הזמן, כל צורות התודעה לא יעניקו את היכולת לחשוב ולהביע מחשבות.”

“התנ"ך הוא הספרות הגדולה ביותר בכל הזמנים.”