אביב

“לא כל הספרים משעממים כקוראיהם. יש כנראה מילים המופנות בדיוק אל מצבנו, שאם יכולנו באמת לשמוע ולהבין אותן, היו מיטיבות עמנו יותר מן הבוקר או מן האביב בחיינו, ואולי היו מעניקות לנו מראה חדש על פני הדברים. כמה וכמה אנשים תיארכו תקופה חדשה בחייהם מן הקריאה בספר.”

“האביב הוא הוכחה שיש יופי בהתחלות חדשות”

“אף שאינני מאמין שצמח ינבוט במקום שלא היה בו זרע, יש לי אמונה גדולה בזרע... שכנע אותי שיש לך שם זרע, ואני מוכן לצפות לנפלאות.”

“חמימות אהבתי תהפוך את החורף לאביב ותעטר אותך בפריחות פרחוניות של לבי”

“שיר אביבזה אביב, החלטתי, האדמהתוססת כמו לחם שתופחאו פסולת, אנחנו שורפיםעשבי בר של השנה שעברה, העשןלהבות מן הדרך, הגבעוליםהגושיים זוהרים כמו עופות חול איטיים / זו לא הייתהרק אשמתי / שירי ציפורים מתפרצים מןהתרמילים הנוצתיים של גופם, שן-האריותמסתחררות בלהביהן כלפי מעלה, מתחתלקרש המתפורר הזה נחשמתפתל, עורו הכבולמריח כמו מין זוחלי / התרנגולותמתגלגלות באבק, פוזלות באושר, גופותצפרדעיםמתנפחים כמו שלפוחיות, מתכווצים, משחיליםאת הבריכה בעיני ג'לי חיות, האם אני יכולה להיות כל כךאכזרית? אני צוללתאת ידי וזרועותיי אל תוך האדמה,שוחה בין אבנים ותולעי-שורש,עולה משם דחוסה כמו שועל,חסרת מנוחה. בלילות, בעוד נבטיםחופרים ליד ראשי אני חולמת על פיוסיםעם אלה שפגעתי בהםבאופן בלתי נסבל, אנחנו נעים עדייןנוגעים מעל השדות המוריקים, הפצעיםהעתידיים מקופלים כמו זרעיםבאצבעותינו הרכות, ימיםאני יוצאת לטיולים אכזריים על פניכביש השרוף מעל הקש הקצוץהמעוך, מתפעלת מן הנוף, נמנעתמאלה שעדיין לא פגעתי בהם,אפוקליפסה כרוכה בלשוני,זה אביב, אני מחפשתאחר המילה:גמורגמורכדי שאוכל להתחיל שוב, באיזושהי שנהאמשוך גם את המילה הזאת רחוק מדי.”

“המי שורש המים החיים הוא אדון כל-האדונים.”

“האביב הוא זמן מרענן”

“לאביב יש סוד לספר לנו: החיים הם למען היופי והחיים הם למען השמחה.”

“מה שנכנס אל מוחנו חשוב מאוד להצלחת חיינו או לכישלונם. אצל אנשים רבים, מה ששמעו הצית את צעדיהם והוביל אותם להשליך מעליהם את הערך האמיתי של חייהם. אצל אנשים רבים, מה ששמעו נעשה קרש קפיצה שהזניק את הערך האמיתי של חייהם לגובה מפואר, ואצל אנשים רבים, מה ששמעו גרם להם לבחור שלא לעשות דבר בחיים. עד שתאבד את שמיעתך, תמיד תשמע. אבל מה שאתה שומע ומה שאתה מסיק ממה שאתה שומע חייבים לא רק להיות מובחנים אלא גם מוצקים דיים כדי לגרום לך לנקוט צעד מובחן, שיניב עקבה מובחנת. אם לא תשגיח על הזרע של מה שנכנס אל מוחך היום, בוודאי תשגיח מחר על פירות מה שנכנס אל מוחך אתמול. השגח על מוחך!”

“האביב הוא הטבע במיטבו”

“הטבע הוא מקור החיים”

“לא כל הספרים משעממים כמו הקוראים שלהם. כנראה שיש מילים שמדברות בדיוק למצב שלנו, שאם באמת היינו יכולים לשמוע ולהבין אותן, הן היו עושות לנו טוב יותר מהבוקר או מהאביב, ואולי נותנות פנים חדשות לחיים שלנו. כמה אנשים סימנו תקופה חדשה בחייהם בזכות קריאת ספר. אולי קיים הספר שיסביר את הניסים שלנו ויחשוף חדשים. את הדברים שכרגע אי אפשר לבטא, אנחנו עשויים למצוא מנוסחים איפשהו. אותן שאלות שמטרידות, מבלבלות ומשגעות אותנו כבר הופיעו אצל כל החכמים; אף אחת לא נשכחה, וכל אחד ענה עליהן לפי יכולתו, במילים ובחיים שלו.”

“שמונה עשיריות מרוב הסבלות שבהן סובלים אנשים חכמים נובעות מהשכל שלהם. הם זקוקים לפחות לרופא שמבין את המחלה. איך תצפה שצ'ארד יוכל לטפל בך? הוא התחשב בקושי בלעיסת מרקים, בקשיי מעיים, אך לא התחשב בתוצאה של קריאת שקספיר.”

“כדי ליהנות ולהעריך את יופיו של אביב מסנוור, אני שומר את החורף בלבי החם”

“תהיי בעונה זו של האביב עם עוז חדש ומתחדש”

“אני הוא היוצא מן המעמקים. אדוני, אתם גדולים ועשירים. שם טמונה סכנתכם. אתם מפיקים רווח מן הלילה; אך היזהרו! השחר כל-יכול. אינכם יכולים לגבור עליו. הוא בא. לא! הוא כבר בא. בתוכו מצוי שחר האור שאין לעמוד בפניו. ומי יעכב את הקלע הזה מלהטיל את השמש אל השמים. השמש שעליה אני מדבר היא הצדק. אתם הם הפריבילגיה. רעדו!”

“כל העונות מרהיבות.”

“האביב צבוע בצהובי נרקיסים, בכחולי ביצי אדום־חזה, בירוק של דשא חדש ובזוהר התקווה לחיים טובים יותר.”

“אפריל ומאי היו חודשים כואבים ובודדים בשבילי כי לא יכולתי לדבר איתך. מעולם לא ידעתי שאביב יכול להיות כל כך כואב ובודד. עדיף שלושה פברוארים מאשר אביב כזה.”

“כל הדברים יפים בזמן המקודש”