“[דונלד] קין ציין [בספר שכותרתו תענוגות הספרות היפנית, 1988] כי תחושת היופי היפנית נבדלה זה מכבר בחדות מן המקבילה המערבית שלה: היא נשלטה בידי אהבה לחריג ולא לסימטרי, לחולף ולא לנצחי, ולפשוט ולא למצועצע. הסיבה לכך אינה נובעת כלל מן האקלים או מן הגנטיקה, הוסיף קין, אלא היא תוצאה של פעולתם של סופרים, ציירים ותאורטיקנים, שעיצבו באופן פעיל את תחושת היופי של אומתם. בניגוד לאמונה הרומנטית שלפיה כל אחד מאיתנו מגיע באופן טבעי אל רעיון מתאים של יופי, נראה כי למעשה היכולות החזותיות והרגשיות שלנו זקוקות להכוונה חיצונית מתמדת כדי לסייע להן להחליט במה עליהן להבחין ולהעריך. "תרבות" היא המילה שהקצינו לכוח המסייע לנו לזהות לאילו מבין תחושותינו הרבות עלינו להפנות את תשומת לבנו ולהעניק ערך.”
אלן דה בוטון