“איזה אורקלים נאים הטבע מעניק לנו על פי הטקסט הזה, בפני הילדים, התינוקות ואפילו הבהמות! אותו שכל מפוצל ומורד, אותו חוסר אמון ברגש מפני שהחשבון שלנו חישב את הכוח והאמצעים המתנגדים למטרתנו, אלה אין להם. בהיות שכלם שלם, עינם עדיין בלתי נכבשת, וכאשר אנו מביטים בפניהם, אנו נבוכים. הינקות אינה מתיישרת לפי איש: הכול מתיישרים לפיה, עד כדי כך שתינוק אחד עושה בדרך כלל מארבעה או חמישה את המבוגרים המפטפטים ומשחקים אליו. כך חימש האל את הנעורים, את גיל ההתבגרות ואת הגבריות לא פחות בחריפותן ובקסמן שלהן, ועשה אותן מעוררות קנאה וחינניות, ותביעותיהן אינן ניתנות לדחייה, אם הן עומדות לעצמן. אל תחשוב שלנעורים אין כוח, מפני שאינם יכולים לדבר אליך ואלי.”
רלף ולדו אמנרסון