“אנגליה איננה האי המשובץ אבנים טובות של המסר המצוטט-לעייפה של שייקספיר, ואף לא התופת שתיאר ד"ר גבלס. יותר משתיהן היא דומה למשפחה, משפחה ויקטוריאנית מעט מחניקה, שאין בה הרבה כבשים שחורות, אך כל ארונותיה מתפקעים משלדים. יש לה קרובים עשירים שיש להשתחוות בפניהם וקרובים עניים שנרמסים באכזריות, ויש קשר שתיקה עמוק סביב מקור הכנסתה של המשפחה. זו משפחה שבה הצעירים מסוכלים בדרך כלל, ורוב הכוח נתון בידי דודים חסרי אחריות ודודות מרותקות למיטה. ובכל זאת, זו משפחה. יש לה שפה פרטית וזיכרונות משותפים, ובהתקרב אויב היא סוגרת שורות. משפחה שבניה הלא-נכונים שולטים בה - זה, אולי, הקרוב ביותר שאפשר להגיע אליו בתיאור אנגליה במשפט אחד.”
ג'ורג' אורוול