גאווה

“הבשורה הסודית ביותר שיכולה לגרום לך ללחוץ ידיים עם אנשים גדולים היא ענווה. גאווה, לעומת זאת, היא קוטלת חלומות.”

“הצלחתם בגמילת השירותים היא הדבר האחרון ממש שכמה מבוגרים עשו, ושגרם להוריהם להיות גאים בהם.”

“ה-11 בספטמבר… אף פעם לא אשכח את הפחד והחולשה… אף פעם לא אשכח את האבל העמוק על כל החיים שאבדו… אף פעם לא אשכח את ריח העשן שהגיע מהמים והכניס תחושת חורבן למעי… אף פעם לא אשכח את תחושת האחדות והגאווה שהתרחבה… אף פעם לא אשכח את מעשי האומץ של כל כך הרבה גברים ונשים… אף פעם לא אשכח את האנשים מכל רקע שעבדו יחד בקהילה… אף פעם לא אשכח מה שנוכל השמיד… אף פעם לא אשכח מה שהאהבה יכולה לרפא…”

“מה שהופך את חזות המוות לייחודית בעידן המודרני הוא הרקע של מהפכה טכנולוגית וסוציולוגית מתמדת, שעליו היא מונחת, ואשר משמש כדי לשלול מאיתנו כל אמונה אפשרית בקביעות עמלנו. אבותינו יכלו להאמין שלמפעליהם היה סיכוי לעמוד מול זרם האירועים. אנו יודעים שהזמן הוא הוריקן. בניינינו, חוש הסגנון שלנו, רעיונותינו, כל אלה יהיו עד מהרה לאנכרוניזמים, והמכונות שבהן אנו מתגאים כיום בגאווה מופרזת ייראו לא פחות מגוחכות מגולגולתו של יוריק.”

“גאווה עצמית מכבידה על הנפש ולא מאפשרת לה לפרוח”

“אנחנו כולם משחקים, על הבמה של העולם, כשהתלוי נפתחים, לובשים את ההופעה הטובה ביותר שלנו בפני הקהל הזה של החיים.”

“החיים-של-העצמי מתגלים בפינוקים-עצמיים, כגון אהבה-עצמית, רצון-עצמי, חיפוש-עצמי, גאווה-עצמית... נדרש הכחשת-עצמי כדי לכבות את הטלוויזיה ולבלות [זמן] בתפילה... ולקרוא את כתבי הקודש... המטרה היחידה בחיים היא שישוע המשיח יזכה לכבוד.”

“גאווה היא דבר שניסיתי לנטוש לחלוטין. ככל שאשתדל, הגאווה עדיין חודרת לרבות מן הדברים שאני עושה.”

“אָהַבְתָּ מָה, אִישׁ עֲוֹלָל, וּמַדּוּעַ הִצֵּאתָ מֵאֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא לְךָ, לָבוֹא אֶל זֹאת, אֲשֶׁר מֻתָּר לְכֵן כְּמוֹךָ לָבוֹא? תּוּכַל לְהוֹרִיט עָלַי סֵבֶר, מַדּוּעַ אֵין לְהִשְׁעֵן עָלַי כְּבָרְכָתִי בְּעֹנֶשׁ כָּבֵד עַל חֲמָטְךָ וְעַל תְּהוֹמַתְךָ? וְהִבִּיט בְּרֵן לְמַעְלָה, וַיַּרְא אֶת עֵינֵי לֻ”

“כן, יש בי משהו נתעב, דוחה, חשב לוין, שעה שהתרחק מבית שצ'רבצקי והלך לעבר דירתו של אחיו. ואני איני מסתדר עם אנשים אחרים. גאווה, הם אומרים. לא, אין בי גאווה. אילו הייתה בי איזו גאווה, לא הייתי מביא את עצמי לידי מצב כזה.”

“השחרור של האדם מתחיל ברגע שהוא רואה את הגנני פורוש ללא קאשאיה (בלי כעס פנימי, גאווה, רמאות ותאווה). מי נחשב ללא קאשאיה? זה שמצבו הוא שאין קאשאיה, לא היה קאשאיה, ולא יהיה קאשאיה. זה שמעולם לא היה במצב של הלא-עצמי. לראות כך מביא רווחה מוחלטת.”

“איפה שיש כעס-גאווה-רמייה-חמדנות [קשאיה], יש אש, וכל עוד יש אש, יהיה כאב הצריבה של הכבשן.”

“האנושות, בכל תאוותיה, מענישה את עצמה. האלים צריכים לעשות מעט מאוד.”

“המשחק לעולם אינו משתנה, עליך להיות בסוד לפני שמציגים אותך בפני הציבור”

“לא מפני שבני אדם נעשים חכמים מדי בשביל אלוהים, אומר האפולוגט, אלא מפני שהם נעשים יהירים מדי בשביל השכל.”

“כעס מכניס אותך לצרות, אגו משאיר אותך בצרות.”

“אדם עשוי להיות גאה מבלי להיות יהיר. הגאווה קשורה יותר לדעה שלנו על עצמנו, ואילו ההבל למה שהיינו רוצים שאחרים יחשבו עלינו.”

“כמובן, אם אדם אינו בוטח במלואו בהבטחת מלכות האלוהים, יהיה לו קשה לקחת סיכונים ולהקריב קורבנות בחיים האלה. בשורה שמרכזה הוא העצמי הזמני - אושר חמקמק, הצלחה ארצית, שגשוג הבל, דברים כגון אלה - היא השאיפה העיקרית של הנוצרי הפושר; זה שמאמין במידת מה שהוא נתון למוות נצחי; זה שאולי יאמין בבני אדם לפני האל, ושפוחד באופן חולני להיראות נחות מכל אדם אחר. האיש מבית מדרש זה חש עמוקות שיש לו רק חיים אחד לחיות, שזה חייב להיות סיכויו היחיד, ולפיכך חייב שיהיה לו הכול לטובתו - מן התהילה ועד הנוחות ועד העושר - ושזה יקרה מיד, ברגע זה ממש. הוא רק רומז שהוא מובס משום שהוא מתעקש תמיד שעליו לנצח, ושמשפטו בא עכשיו ועל ידי האנשים סביבו. הנקודה היא, עם זאת, במובן זה, שבחסד הנוצרי אכן חופשי, אך רק כל עוד הוא רוצה להיות חופשי - המעשיות של החירות האמיתית: זו של האל, שאינה מציעה כל כך חירות להיות כמו העולם, אלא חירות מן הלחצים של הצורך להיות כמו העולם. שכן החוק האלוהי מבוסס אך ורק על אהבה וחירות; ואילו החוק החילוני, על לחץ וחיקוי.”

“הסוג היחיד של גאווה שעשוי להועיל לאדם באותה הזדמנות נדירה ביותר הוא שנאתו לטעות. היא שומרת את פיו סגור, את אוזניו פתוחות, ואת מחקרו מקיף. ואף על פי כן, זו גם הקטלנית ביותר, משום שכאשר אכן מוכיחים לו שהוא טועה, הוא מסרב לחלוטין להכיר בכך. אז היא שומרת את פיו פתוח, את אוזניו סגורות, ואת מחקרו לא קיים.”

“לעשות קשאיה [כעס, גאווה, מרמה וחמדנות] פירושו למעוד. אם ארתדהיאן (מדיטציה שלילית) וראודרהיאן (מדיטציה זועמת) מתרחשים, זה נקרא מעידה.”