“כעת יש דבר אחד שאני יכול לומר לך: תיהנה מתענוגות מסוימות שאינך יכולה להבין אותן עכשיו. כשעוד הייתה איתך אמך, חשבת לעיתים קרובות על הימים שבהם לא תהיה איתך עוד. עכשיו תחשוב לעיתים קרובות על הימים שעברו שבהם הייתה איתך. כשתרגל את הדבר הזה, האיום הזה, שאלו יישארו לנצח בעבר, אז תרגיש בה קלות, תחזיר אותה לחזור ולהתיישב לצדך, בכל מקומה, בכל מקומה. עכשיו זה עדיין לא אפשרי. אפשר לך להיות נטולת פעולה, המתן עד שהכוח הבלתי-נכון... שפרץ אותך יחזיר לך מעט, אני אומר מעט, כי עכשיו תישאר תמיד עם משהו שבור. אומר לך גם זאת, כי זה סוג של תענוג לדעת שאת לא תאהב פחות, שאת לא תנחם, שאת תזכור תמיד יותר ויותר.”
מרסל פרוסט