“ואז היא הבינה שמה שהיא נזקקה לו היה התנועה אל מטרה, לא משנה כמה קטנה או באיזו צורה, התחושה של פעילות ההולכת צעד אחר צעד אל איזשהו יעד שנבחר, על פני פרק זמן. מלאכת בישול ארוחה הייתה כמו מעגל סגור, מושלם ונעלם, מוביל לשום מקום. אבל מלאכת בניית שביל הייתה סכום חי, כך שאף יום לא נותר למות מאחוריה, אלא כל יום הכיל את כל הימים שקדמו לו, כל יום רכש את אלמוותו בכל מחר שבא אחריו. מעגל, חשבה, הוא התנועה ההולמת את הטבע הפיזי, אומרים שאין אלא תנועה מעגלית ביקום הדומם שסביבנו, אבל הקו הישר הוא סמלו של האדם, הקו הישר של הפשטה גיאומטרית שיוצרת כבישים, מסילות וגשרים, הקו הישר החותך את חוסר התכלית המתעקל של הטבע בתנועה תכליתית מתחילה אל סיום. בישול ארוחות, חשבה, דומה להזנת פחם למנוע לשם נסיעה גדולה, אבל מה היה העינוי המטומטם שבהאכלת פחם של מנוע שאין לו שום נסיעה לעשות? אין זה הולם שחייו של אדם יהיו מעגל, חשבה, או מחרוזת של מעגלים הנושרים כמו אפסים מאחוריו--חייו של אדם חייבים להיות קו ישר של תנועה ממטרה אל מטרה רחוקה יותר, כל אחת מוליכה אל הבאה אחריה ואל סכום יחיד ההולך וגדל, כמו מסע לאורך מסילת רכבת, מתחנה לתחנה אל--הו, די!”
אין רנד