נישואין

Marriage gathers together the weight of promises—both spoken and unspoken—and the quiet, stubborn work of choosing someone again, every day. These words capture its tenderness, its contradictions, and the strange way it becomes both a shelter and a mirror.

1,334 ציטוטים — עמוד 52 מתוך 67

“בעולם אידיאלי, נדרי הנישואין היו נכתבים מחדש מן היסוד. תחת החופה, זוג היה אומר כך: "אנו מקבלים על עצמנו לא להיכנס לפאניקה כאשר, בעוד כמה שנים מעכשיו, מה שאנו עושים היום ייראה כהחלטה הגרועה ביותר בחיינו. ובכל זאת אנו מבטיחים גם לא להביט סביב, שכן אנו מקבלים על עצמנו שאין בחוץ אפשרויות טובות יותר. כולם תמיד בלתי אפשריים. אנחנו מין מטורף." לאחר החזרה החגיגית של המשפט האחרון בידי הקהל, הזוג היה ממשיך: "נשתדל להיות נאמנים. עם זאת, אנו בטוחים כי עצם העובדה שלעולם לא יורשה לנו לישון עם אף אחד אחר היא אחת הטרגדיות של הקיום. אנו מתנצלים על כך שהקנאות שלנו הפכו את ההגבלה המוזרה אך הסבירה והבלתי ניתנת למשא ומתן הזאת להכרחית מאוד. אנו מבטיחים להפוך זה את זה למאגר הבלעדי של חרטותינו, במקום לפזר אותן לאורך חיים של דונז'ואניזם מיני. בחנו את האפשרויות השונות לאומללות, וזה זה לזה שבחרנו לכבול את עצמנו." בני זוג שנבגדו לא היו עוד חופשיים להתלונן בזעם שציפו מבני זוגם להסתפק בהם לבדם. במקום זאת הם יכלו לזעוק באופן נוגע וצודק יותר: "סמכתי עליך שתהיה נאמן לסוג המסוים של פשרה ואומללות שנישואינו, שנרכשו בעמל רב, מייצגים." מכאן ואילך, רומן מחוץ לנישואין לא יהיה בגידה בשמחה אינטימית, אלא בהבטחה הדדית לשאת את אכזבות הנישואין באומץ ובאיפוק סטואי.”

אלן דה בוטון

“ההמונים חיים את חייהם כפי שהם מוגדרים על ידי מונחים שהחברה נותנת. למשל: זה מה שזה אומר להיות נשוי, זה מה שזה אומר להיות בזוגיות, זה מה שזה אומר להיות יוצא עם מישהו, זה מה שזה אומר להיות בהבנה הדדית, אנחות, זה מה שזה אומר להיות רציני, זה מה שזה אומר להיות קליל, זה מה שזה אומר להיות מסובך, זה מה שזה אומר להיות רשמי בפייסבוק. כל אלה הם מונחים שהחברה נותנת. כל אלה הם קווים בלתי נראים (ולא כל כך בלתי נראים), שנמתחו על ידי החברה. אלה אינם קווי אלוהים. אלה אינם גבולות שנוצרו בידי יחידים מוארים מאוד. אלה אינם מונחים שהוגדרו על ידך ברגעים של תודעה נעלה במיוחד. לא. אלה רק שטויות. נשמה טהורה, שלמה לחלוטין וריקה מכפייה, תביט אל העולם בעיניים לא נגועות ותאמר: "איפה זה שאותו נשמתי מזהה?" ואז אתה מחפש את זה שנשמתך נועדה לו, זה שנשמתך מזהה, זה שנשמתך אוהבת. אין חוקים, אין קווים, אין גבולות. אין שטויות. אתה מחויב לקריאת נשמתך, לכוח שקורא לך מעבר לכל הגלימות והמלכודות והקטנות שנוצרו בידי ידיים קטנות.”

צ'וי בל ק'