אהבה

Love is the quiet hum of a name whispered in the dark or the fire that burns too bright to name—raw, restless, and always rewriting itself. These words capture its ache, its recklessness, and the way it lingers, even when it’s not returned.

11,053 ציטוטים — עמוד 512 מתוך 553

“היא ממש לא שנאה אותו. לא, השנאה נעלמה מזמן, וכבר מזמן היא התביישה על כך שאי פעם חשה כלפיו סלידה שאפשר לקרוא לה כך. הכבוד שרחשה לו בעקבות ההכרה בתכונותיו הטובות, שהיה בתחילה בלתי רצוי, הפסיק מזמן להיות משהו שמעיק עליה; עכשיו הוא הפך למשהו ידידותי יותר בזכות העדות החיובית ששמעה עליו אתמול, שהאירה את אופיו באור כל כך אוהד. אבל מעל הכל, מעל הכבוד וההערכה, היה בתוכה רצון טוב שלא ניתן להתעלם ממנו. זו הייתה הכרת תודה – לא רק על כך שפעם אהב אותה, אלא על כך שהוא עדיין אוהב אותה מספיק כדי לסלוח על כל העוקצנות והמרירות שהפגינה כשדחתה אותו, ועל כל ההאשמות הלא מוצדקות שהטיחה בו. הוא, שחשבה שינסה להימנע ממנה ככל האפשר, נראה במפגש המקרי הזה כמי שמבקש לשמר את הקשר, ובלי שום מחוות מוגזמות או התנהגות מוזרה, הוא פנה לבקש את הערכת חבריה ושאף להכיר אותה לאחותו. שינוי כזה מצד גבר בעל גאווה כזו עורר בה לא רק פליאה אלא גם הכרת תודה – כי ברור שזה נובע מאהבה, אהבה יוקדת; ובתור שכזו, הרושם שזה הותיר בה היה מעודד, ובהחלט לא בלתי נעים, גם אם היא לא ידעה בדיוק איך להגדיר אותו.”

ג'יין אוסטין

“להיות, או לא להיות: זו השאלה: האם אציל יותר בנפש לסבול את חיצי הגורל המשתולל, או להרים נשק נגד ים של צרות, ובכך, בהתנגדות, לשים להן קץ? למות: לישון; לא עוד; ובשינה לומר שאנו מסיימים את כאב הלב ואת אלף המהלומות הטבעיות שהבשר יורש, זהו גמר שיש לאחל לו באדיקות. למות, לישון; לישון: אולי לחלום: אכן, כאן המכשול; כי בשינה ההיא של המוות אילו חלומות עשויים לבוא כאשר נשרוק מעלינו את קליפת התמותה הזאת, חייבים לעכב אותנו: יש כאן הכבוד שגורם לאסון של חיים כה ארוכים; כי מי ישא את מלקות הזמן וקלונותיו, את עוולו של המדכא, את הבוז של האיש הגאה, את מכאובי האהבה הנדחית, את עיכובו של החוק, את חוצפת המשרה ואת הבעיטות שהזכות הסבלנית מקבלת מן הבלתי ראוי, כאשר הוא עצמו יכול לעשות את חשבונו הסופי בעזרת פגיון פשוט? מי ישא משאות, ויגנח ויזיע תחת חיים עייפים, אילולא הפחד ממשהו אחרי המוות, הארץ הבלתי נודעת שמגבולה אין נוסע שב? הדבר מבלבל את הרצון והופך אותנו נכון יותר לשאת את הרעות שיש לנו מאשר לעוף אל אחרות שאיננו יודעים מה הן? כך המצפון עושה אותנו כולנו לפחדנים; וכך גון ההחלטיות הטבעי מחוויר תחת צל המחשבה החיוור, ומפעלים בעלי עוצמה ומשקל רב, בשל זאת, מפנים את זרמיהם לעקלקלות, ומאבדים את שם המעשה.--רך עתה! אופליה היפה! נימפה, בתפילותייך יהיו כל חטאיי נזכרים!”

ויליאם שייקספיר