“גיל: זה [שיגעונו של המלט] באמת מסתכם בתסמינים. תשובות רוויות משמעות, רמזים מיסטיים, טעויות בזיהוי, טענה שאביו הוא אמו, דברים כאלה; רמזים להתאבדות, ויתור על פעילות גופנית, אובדן עליצות, רמזים לקלסטרופוביה, שלא לומר אשליות של כליאה; אזכורים לגמלים, זיקיות, סריסים, לווייתנים, סמוריים, נצים, מסורים — חידות, התחמקויות ופלפולים; אמנזיה, פרנויה, קוצר ראייה; חלימה בהקיץ, הזיות; דקירת זקניו, התעללות בהוריו, העלבת אהובתו, והופעה בציבור בלי כובע — ברכיים דופקות, גרביים שמוטות, ונאנח כמו תלמיד מאוהב, שבגילו זה כבר קצת מוגזם. רוז: וגם מדבר לעצמו. גיל: וגם מדבר לעצמו.”
טום סטופארד