“כשהסופר מביא אותנו למצב זה, בו, כפי שבאמצעות כל מצב נפשי טהור, כל רגש מתעצם עשרה פעמים, ובו ספרו פורץ אלינו כחלום, אך חלום ברור ובעל משמעות יותר מכל החלומות שבאים אלינו בשינה, אז, במשך שעה אחת הוא משחרר בתוכנו את כל השמחות והאבלות בעולם, חלקן בלבד היו אפשריות רק לאחר שנים של חיים אמיתיים כדי להכירן, ואילו האינטנסיביות ביותר לא היו מגיעות אלינו כלל, כי התפתחותן האיטית מנע ממנו להבחין בהן. כך גם בחיים: הלב משתנה, וזהו סבלנו הגדול ביותר, אך אנחנו מכירים אותו רק באמצעות קריאה, באמצעות דמיוננו: במציאות, שינוי זה, כמו שינוי של תופעות טבע מסוימות, מתרחש כך באיטיות, עד שאפילו אם אנו מסוגלים להבחין בהדרגה בכל אחד ממצביו השונים, אנו עדיין נמנעים מהרגש האמיתי של השינוי.”
מרסל פרוסט