“הרמתי את שרביטי, בתקווה שהיא תראה בכך מחווה דרמטית, לא איום. "למה, פעם אחת, בבונקר שלי בתחנת צ'רינג קרוס, ארבתי לטרף הקטלני הידוע בשם ג'לי בייביז." עיניה של נית התרחבו. "הם מסוכנים?" "נוראיים," הסכמתי. "אה, הם נראים קטנים כשהם לבדם, אבל הם תמיד מופיעים במספרים גדולים. דביקים, משמינים — ממש קטלניים. שם הייתי, לבד, עם רק שני פאונד וכרטיס ל-Tube, נצור בידי ג'לי בייביז, כש... אה, אבל לא משנה. כשג'לי בייביז יבואו אחריך... תגלי בעצמך." היא הורידה את קשתה. "ספר לי. אני חייבת לדעת איך לצוד ג'לי בייביז." הבטתי בוולט בחומרה. "כמה חודשים כבר אימנתי אותך, וולט?" "שבעה," הוא אמר. "כמעט שמונה." "והאם אי פעם קבעתי שאתה ראוי לצוד ג'לי בייביז איתי?" "אה... לא.”
ריק ריורדן