תקווה

“נולדנו כדי שיאהבו אותנו, אנו חיים כדי שיאהבו אותנו, ואנו מתים כדי שיאהבו אותנו; לכן החיים הם למען האהבה.”

“ככל שנתמקד יותר במי שאנחנו במשיח, כך יפחתה החשיבות של מי שהיינו בעבר, או אפילו של מה שקרה לנו”

“כאשר אנו נזקקים, המשיח עושה את עבודתו הטובה ביותר, אבל היזהרו. מישהו, אולי אפילו איזו נפש בעלת כוונות טובות, יאמר לכם: “אל תדאגו. אלוהים לעולם לא יתן לכם יותר ממה שתוכלו לשאת.” אני מעז אתכם למצוא את זה בכתובים. הקרוב ביותר שתוכלו להגיע אליו נמצא ב-1 לקורינתים 10:13: “לא באה עליכם נסיון כי אם נסיון אנושי; אבל נאמן האלוהים, אשר לא יניח לכם להינסה למעלה מיכולתכם, אלא עם הנסיון גם יעשה את המוצא, כדי שתוכלו לשאתו.” זה מדבר על מוצא מן הפיתוי; הוא אינו אומר שלא תעמדו מול יותר ממה שתוכלו לשאת. האם שבנה נולד ומת, האב שאיבד את ראייתו בתאונת בנייה ואינו יכול עוד לפרנס את משפחתו, הילד שממהר הביתה מבית הספר בכל יום בתקווה שאמו עדיין לא נכנעה לסרטן שהוא רואה מכלה את גופה יום אחר יום . . . לכל הנשמות הללו יש יותר ממה שהן יכולות לשאת — בכוחות עצמן. אבל עם המשיח כבן לוויה שלהן במסע החיים — ורק עם המשיח — הכול אפשרי. בלעדיו אנו נכשלים, לא משנה עד כמה נצליח בכוחות עצמנו. לעולם לא נוכל לעבור את הדרך בלי המשיח ובלי כפרתו הפתוחה לכל.”

“במקום להיות מתוסכלים מן המצוקה, המחשבה שלנו מתמקדת בהרפתקה של היצירתיות עם מחשבותינו. איזה גן עדן מפואר?”

“אנו מתפללים בשמחה בלב מלא תודה לקבל את הברכות בשנה החדשה.”

“ייתכן שתתמודד עם אכזבות רבות. אבל אל תאבד תקווה.”

“רובנו חיים בכלא של אמונותינו הקבועות והשגויות, ולעולם איננו מנסים למצוא את הדלת כדי לצאת ולראות ולהרגיש את יופיו של החיים, גם כשהדלת פתוחה לרווחה ומזמינה.”

“אז מה שאני רוצה לדעת הוא למה איני יכול עוד למצוא אותך, במחשבותיי. את עדיין שם, רק בקושי, אבל את שם כמו רוח רפאים, אש תעתועים. לא מזמן בערת—לבך בער—במחשבותיי כמו אש כסף. אבל אחרי אותו לילה בפונדק היא נעשתה מקוטעת ועמומה, ועכשיו היא איננה שם כלל. האם ייתכן שהלב שאתה מחפש אינו עוד שלי? נתתי את לבי לאחר. הנער? זה שבפונדק? עם החד-קרן? כן. היית צריך לתת לי לקחת אותו אז, בשביל אחיותיי ובשבילי. היינו יכולים להיות שוב צעירים, עמוק אל תוך העידן הבא של העולם. הנער שלך ישבור אותו, או יבזבז אותו, או יאבד אותו. כולם עושים זאת. ובכל זאת, לבי אצלו. אני מקווה שאחיותיך לא יהיו קשות מדי איתך, כשתשוב אליהן בלעדיו.”

“נוכל רק להפיץ חמלה לנשמות מלאות מרירות. זו הפעולה הגדולה ביותר להעיר את הרוח הטובה שבהן.”

“אם נשר נותן לך נוצה, שמור אותה היטב. זכור: גם ענקים ישנים שינה עמוקה מדי; מכשפות נבגדות לעיתים קרובות בידי תאוותיהן; לדרקונים יש נקודת תורפה אחת, אי שם, תמיד; לבבות יכולים להיות מוסתרים היטב, ואתה בוגד בהם בלשונך. אל תקנא באחותך. דע שיהלומים ושושנים אינם נוחים כלל כשהם מתגלגלים משפתיו של אדם, כשם שקרפדות וצפרדעים אינם נוחים: גם קרים יותר, וגם חדים יותר, והם חותכים. זכור את שמך. אל תאבד תקווה — מה שאתה מחפש יימצא. בטח ברוחות. בטח באלה שעזרת להם לעזור לך בתורם. בטח בחלומות. בטח בלבך, ובטח בסיפורך. כשאתה חוזר, חזור בדרך שבאת בה. טובות יוחזרו, חובות ייפרעו. אל תשכח את נימוסיך. אל תביט לאחור. רכב על הנשר החכם (לא תיפול). רכב על הדג הכסוף (לא תטבע). רכב על הזאב האפור (אחוז היטב בפרוותו). יש תולעת בלב המגדל; לכן הוא לא יעמוד. כשאתה מגיע לבית הקטן, המקום שממנו התחיל מסעך, תזהה אותו, אף על פי שייראה קטן הרבה יותר מכפי שזכרת. עלה בשביל, ועבור דרך שער הגן שמעולם לא ראית לפני כן אלא פעם אחת. ואז לך הביתה. או בנה לך בית. או נוח.”

“אני אסירת תודה ביותר לאדון על מתנת החיים.”

“זה קלישאתי ומעייף (ומה שלא קורה עם הרבה קלישאות, זה גם לא נכון) להגיד שמדע עוסק בשאלות 'איך' ורק תיאולוגיה מסוגלת לענות על שאלות 'למה'. מה בכלל נחשב לשאלת 'למה'? לא כל משפט שמתחיל במילה הזו הוא שאלה לגיטימית. 'למה חד-קרן הוא חלול?' יש שאלות שלא ראויות לתשובה. מה הצבע של הפשטה? מה הריח של תקווה? העובדה שאפשר לנסח שאלה בצורה דקדוקית תקינה לא הופכת אותה למשמעותית או ראויה לתשומת לב. וגם אם מדובר בשאלה אמיתית, העובדה שהמדע לא יכול לענות עליה לא אומרת שהדת כן יכולה.”

“אם תאמין, כך יהיה.”

“ברכותיך רבות לאין שיעור מצרותיך”

“מי ייתן ותהיה לך הכוח להשלים את הלימודים.”

“חן החיים הוא להעניק כבוד לאלוהים”

“תקווה שייעשה צדק עם אותם אנשים אמיצים שעמדו על אמונותיהם.”

“חן החיים בשמחה מחזק את העצמות”

“כדי להצליח, שחרר את העבר וקבל את יופיו של השינוי.”

“שמחו ותרננו, כי יש לכם חיים – מתנה גדולה מכל.”