“נותר לרגע עם שאלת החוקיות והאי-חוקיות: החלטה 1368 של מועצת הביטחון של האו״ם, שהתקבלה פה אחד, הכירה במפורש בזכותה של ארצות הברית להגנה עצמית, וקראה עוד לכל המדינות החברות ״להביא לדין את מבצעי מתקפות הטרור, מארגניהן ומממניהן.״ היא הוסיפה כי ״מי שאחראים לסיוע, לתמיכה או למתן מחסה למבצעים, למארגנים ולמממנים של מעשים אלה יישאו באחריות.״ בנאום בחודש שלאחר מכן, מזכ״ל האו״ם קופי אנאן הכיר בפומבי בזכות להגנה עצמית כבסיס לגיטימי לפעולה צבאית. יחידת ה-SEAL ששלח הנשיא אובמה לאבוטאבאד הייתה גדולה מספיק כדי לאפשר את האפשרות של לכידתו של בן-לאדן והחזקתו במעצר. הטענה התמימה שהוא היה ״לא חמוש״ כשנורה מתיישבת רק בקושי עם העובדה שהוא התגורר בעיירת חיל מצב צבאית, היה לו בחדר נשק אוטומטי טעון, ייתכן בהחלט שלבש אפוד נפץ, הצהיר שוב ושוב שלעולם לא ייתפס חי, היה מפקדה של אחת הארגונים האלימים ביותר בהיסטוריה, והכריז על עצמו כמי שנמצא במלחמה עם ארצות הברית. אולי יש בכך כדי לומר משהו, שאפילו מתנצל הקזואיסטי ביותר של אל-קאעידה מעולם לא ניסה אפילו להצדיק אף אחת מ״פעולותיו״ במונחים שיכלו להיכלל באיזשהו חוק מוכר, למעט אולי כמה פסוקים צמאי דם מן הקוראן.”
כריסטופר היצ'נס