אושר

Happiness flickers in these words—sometimes as a fleeting warmth, other times as a stubborn, unshakable glow, always slipping just beyond reach before pulling you back in. It’s the quiet hum of contentment and the wild, untamed thrill of living without caution.

6,280 ציטוטים — עמוד 256 מתוך 314

“כי ילדים גדלים, אנחנו חושבים שמטרתו של ילד היא לגדול. אבל מטרתו של ילד היא להיות ילד. הטבע אינו בז למה שחי רק ליום אחד. הוא שופך את כל כולו אל תוך כל רגע. איננו מעריכים את השושן פחות משום שאינו עשוי צור ונבנה להחזיק מעמד. שפע החיים הוא בזרימתו; אחר כך זה מאוחר מדי. היכן השיר כשהוא כבר הושר? הריקוד כשהוא כבר נרקד? רק אנחנו בני האדם רוצים גם להחזיק בעתיד. אנו משכנעים את עצמנו שהיקום עוסק בענווה בפרישת יעדנו. אנו מבחינים בכאוס האקראי של ההיסטוריה יום אחר יום, שעה אחר שעה, אבל יש משהו לא נכון בתמונה. היכן האחדות, המשמעות, של יצירתו הנשגבת ביותר של הטבע? ודאי שמיליוני פלגי המקרה והשרירות הקטנים הללו זוכים לתיקונם בנהר התת־קרקעי העצום אשר, ללא ספק, נושא אותנו אל המקום שבו מצפים לנו! אבל אין מקום כזה, ולכן הוא נקרא אוטופיה. למותו של ילד אין יותר משמעות ממותם של צבאות, של אומות. האם הילד היה מאושר בעודו חי? זו שאלה ראויה, השאלה היחידה. אם איננו יכולים לסדר את אושרנו שלנו, זו יוהרה שמעבר לוולגריות לסדר את אושרם של הבאים אחרינו.”

טום סטופארד

“אני כותב כדי למצוא כוח. אני כותב כדי להפוך לאדם שמסתתר בתוכי. אני כותב כדי להאיר את הדרך בחושך עבור אחרים. אני כותב כדי שאנשים יראו וישמעו אותי. אני כותב כדי להיות קרוב לאלה שאני אוהב. אני כותב בטעות, בדחף, בכוונה ובכל מקום שיש נייר. אני כותב כי הלב שלי מדבר שפה אחרת שמישהו צריך לשמוע. אני כותב מעבר למבוכה של החשיפה. אני כותב כי היפותיה לא צריכה תשובות, אלא שאלות שמרפאות. אני כותב כדי לצאת מלילות סיוט. אני כותב כי אני נוסטלגי, רומנטי ודורש סיום שמח. אני כותב כדי לזכור. אני כותב בידיעה ששיחות לא תמיד מתרחשות. אני כותב כי דיבור לא ניתן לקריאה חוזרת. אני כותב כדי להרגיע מוח שמטורט. אני כותב כי אפשר לשחק על הדף כמו ילד שנשאר לבד בחול. אני כותב כי הרגשות שלי שייכים לירח; גאות ושפל. אני כותב בידיעה שאפול על המילים שלי, אבל אף אחד לא יאמר שזה נמשך זמן רב. אני כותב כדי לצבוע את העולם כפי שאני רואה שהאהבה צריכה להיות. אני כותב כדי להשאיר מורשת. אני כותב כדי לתת משמעות לחוסר משמעות. אני כותב בידיעה שאהרגו אותי במילותיי, שאבקרים ידקרו אותי, שאוּסקר את עצמי על ידי חוסר הבנה והבנה. אני כותב בשביל השונאים, האוהבים, הבודדים, הלב השבור והחולמים. אני כותב כי יום אחד מישהו יגיד לי שהרגשות שלי לא היו בזבוז זמן. אני כותב כי אלוהים אוהב סיפורים. אני כותב כי יום אחד אפסיק להיות כאן, אבל מה שהאמנתי והרגשתי ימשיך לחיות.”

שאנון אלדר