גינון

“היא הייתה אישה עם מטאטא או יעה או סמרטוט או כף ערבוב בידה. ראית אותה חותכת בצק לפאי בבוקר, מזמזמת לו, או ראית אותה מניחה את הפאים האפויים בצהריים או מכניסה אותם פנימה, קרירים, בשעת הדמדומים. היא צלצלה בכוסות חרסינה כמו מצלצל פעמונים שווייצרי אל מקומן. היא גלשה במסדרונות ביציבות של שואב אבק, מחפשת, מוצאת, ומעמידה על תיקונן. היא עשתה מכל חלון מראות, כדי ללכוד את השמש. היא פסעה רק פעמיים בכל גן, מעדר בידה, והפרחים הרימו את אש רטטם אל האוויר החם בעקבותיה. היא ישנה בשקט ולא התהפכה יותר משלוש פעמים בלילה, רפויה כמו כפפה לבנה שאליה, עם שחר, תשוב יד זריזה. בקומה, היא נגעה באנשים כמו בתמונות, כדי ליישר את מסגרותיהם.”