מיקוד

“נמאס לך מברווזים צולעים, השתמש בהזמנה קוסמית והברווזים שלך יטילו ביצי זהב”

“מילים חיוביות יכולות לכופף את עולמך לטובתך”

“אתה יוצר אויבים שקטים בכך שאתה חושף עד כמה אלוהים בירך אותך. יש אנשים שאינם שמחים על הצלחתך, והחלומות הגדולים שלך פשוט כבדים מדי בשבילם לשאת, ולכן הם ינסו לשבור אותך לרסיסים. מכבי חלומות נמצאים בכל מקום, ואפשר לזהות אותם לפי הגישה החטטנית שלהם בענייניך. לכן חשוב לשמור על מעט חברים, לדבר פחות על עצמך, ולהתמקד בדברים אחרים כאילו אינך קיים. זה לא הופך אותך למטושטש או מחוץ לחיים, אבל הסיכוי שהסיכויים שלך ייהרסו יהיה קטן מאוד.”

“נשים אמיתיות נלחמות למען משהו, מלבד הרגשות שלהן עצמן.”

“תמיד תמשיכי ללכת בדרך חלומותיך. אפילו אם התקדמותך נראית איטית, תישארי מרוכזת – אתה/את תגיע ליעד.”

“מה כל כך מתגמל בחברות?” שאל בני, מכווץ את שפתו העליונה בהבעה חמוצה. “ליצור חברים לוקח יותר מדי זמן ומאמץ, ולשם מה?” ישבתי על קצה מיטתו, מבינה כיצד זה עשוי להיראות פשוט יותר ללכת בחיים לבד. “לחברות יש תגמולים ייחודיים,” אמרתי לו. “הם יכולים להיות בלתי צפויים. למשל....” לא יכולתי שלא לעצור ולחייך חיוך עקום למראה זיכרון ישן שהיה יקר ללבי. ואז שיתפתי את בני באירוע בלתי נשכח משנות נעוריי. “סיפור אמיתי. כשהייתי בערך בגילך, החלטתי להיבחן להצגה בבית הספר. האודישנים היו אמורים להתחיל אחרי השיעור האחרון של היום, אבל קודם הייתי צריכה לרוץ הביתה כדי לקחת כמה אביזרים למונולוג שתכננתי לבצע באודישנים. טיפשה שכמוני, השארתי אותם בבית באותו בוקר. למזלי, גרתי רק מעבר למרחב ארוך של שדה עשב שהפריד בין בית הספר לשכונה הקרובה ביותר. לרוע מזלי, ירד גשם ולא היה לי מטרייה. “נחושה להשיג את מה שהייתי צריכה, רצתי הביתה, תפסתי את האביזרים שלי, ודהרתי חזרה על פני השדה בעוד חברתי חיכתה תחת ההגנה היבשה של כרכובי העץ של בית הספר. היא צפתה בי רצה בגשם, מסמנת לי ללכת מהר יותר בעוד היא קוראת לי להזדרז או שנאחר. “באותו זמן הגשם כבר ירד בשצף, מה שהיה סיבה נוספת עבורי לנוע מהר. לא רציתי להיראות כמו עכברוש רטוב על הבמה מול עשרות תלמידים אחרים. אל תשאל אותי למה לא לקחתי מטרייה מהבית—גאווה של גיל ההתבגרות או חוסר ריכוז, אני לא בטוחה—אבל הגשם שהתחזק יחד עם הקריאות של חברתי וגם העצבים המודאגים שלי לקראת האודישן להצגה גרמו לי לרוץ מהר מדי בנעליים שלא הייתה בהן שום אחיזה. “כמטר מהשביל, במקום שבו הדשא נשחק מרוב דריכה ולכן הפך לבוצי ממטר הגשם, החלקתי ונפלתי על הישבן. אני, האביזרים שלי והכבוד שלי גלשנו בבוץ ונשכבנו שם, מכוסים בו. הדברים שלי נטפו בוץ. הייתי מכוסה בו. הרגשתי איך לבי צונח, ורציתי לבכות. כנראה הייתי בוכה אילולא הדבר הנפלא שקרה בדיוק אז. חברתי המשוגעת רצה אליי והתיישבה בבוץ לצדי. היא התפתלה בו, והפכה את עצמה לבלגן בדיוק כמוני. אחר כך היא לקחה את ידי הרטובה והרירית בידה, והעמידה אותנו שתינו על הרגליים. נבחן להצגה כשהיינו נראות כמו זוג חזירות שברחו מהדיר, וצחקנו כל הזמן. מעולם לא בכיתי, בזכות חברתי. “אז כן, בני היקר, לחברות יש את התגמולים הייחודיים שלה—תגמולים יקרי ערך.”

“האבל יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היא נאלצה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר בו אז, כל כך הרבה משמעות עד שזה הפחיד אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתבונן בקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקתם, לעיתים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך מצליח לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“אף אחד לא יעצור את חייו ויעשה זאת בשבילך – הם עסוקים מדי בדיווש קדחתני של חייהם שלהם כדי לעצור ולתת לך יד.”

“הדרך המהירה ביותר להכפיל את כספך היא להשתמש בהזמנה קוסמית.”

“אנו חווים את אלוהים במידה שבה אנו אוהבים, סולחים, ומתמקדים בטוב שבאחרים ובנו עצמנו.”

“אין סבל גדול יותר מהשוואה מתמדת לעצמך ולהתגלות כי אתה חסר, אולי למעט בהכרה שסבלך פוגע באחרים. אבל מאיפה לומדים את הדברים האלה? כי למעשה, הם נלמדים. לא יוצאים בבכי מהרחם בגלל משקל הלידה או בגלל שאין להם כסף בעולם החדש הזה. לומדים להשוות ולהתחבר את ערך העצמי שלנו לאותן השוואות. האזורים שבהם נתקעים אינם רק כאבניים עבורנו, הם גם מסיחים את דעתנו. כל יום, הפער בין עשירים לעניים גדל, בעוד אנשי החברות המתקדמות לא עושים דבר, כי אנו מופנים מדי לדאוג להיראות טובים. אנו מסיחים דעת, אך לא בגלל בחירה. ההסחה מהאדישות התמוהה שלנו מנעצרת אותנו לשנות את העולם. ואמינו לי, אצלנו כולם יש את הכוח לשנות את העולם. אם רק נעשה את הזמן. אם רק נחריש מקום בראש. אם לא תוכל ללמוד לאהוב את עצמך בשביל עצ”

“מודעות למחשבות היא הצעד הראשון בתהליך של ניהול מחשבות שליליות, שכן אינך יכול לנהל מחשבות שאינך מודע להן.”

“כדי לא ליפול לבידוד עלינו להיות נטועים בבית האלוהים ולהתמקד בשירות לו”

“כשהיקום מביא את משאלותיך אליך, לפעמים עליך ללכת בדרך שהוא פורש לפניך כדי שתוכל להיות במקום הנכון כדי לקבל אותן.”

“שכח את סודות ההצלחה, השתמש במקום זאת בהזמנה קוסמית”

“אל תיתן לאכזבות של היום להרוג את ברכות המחר, להשמיד את הבזקי הפסימיות השליליים, ולהתמקד במראה של האופטימיות.”

“הצלחה אינה בדרך כלל תוצאה של מזל טהור או של צירוף מקרים. שים לב, גם כישלון אינו תוצאה של חוסר מזל.”

“הכשירות של האנשים שאתה מגייס לעבוד איתם תקבע את התפוקה שתקבל. כמנהיג, תמיד חפש אנשים שקונים את החזון שלך.”

“נשר יכול לתפוס דג באוקיינוס של האי‑אפשרי כי הוא מתמקד רק בדג אחד.”

“האמינו שהכול אפשרי בעזרת הסדר קוסמי.”