“אני צופה באבני האגט השקופות בידי, דקות כטיפות ירח. התעלומה של אהבת האל, כפי שאני מבינה אותה, היא שאלוהים מאוהב באיש שנוקם בכלבו באותה מידה שבו הוא מאוהב בתינוקות; הוא מאוהב בסוזן סמית', שטביעה את שני בניה, באותה מידה שבו הוא מאוהב בדזמונד טוטו. והוא אוהב אותה באותה מידה גם כששחררה את ידית החירום של הרכב שלה, שגרמה לבניה ליפול לנהר, כמו שהוא אוהב אותה כשחונקה אותם לראשונה. לכן, בטח הוא אוהב אותי, אתי האדם הפשוט הזה, גם או במיוחד כשאני מפחידה, קטנה, רעה, ומסורבת. אוהב אותי; בוחר בי. זכרתי זאת עזרה, אך מה שהציל אותי באמת היה שסאם הגיע לראות מה אני מחזיקה ביד, צפה בזלזול באבני החול הלבנות הקטנות שלי, ולאחר מכן, ללא הפסקה, פגע בקצה ידי כך שהאגטים התפזרו. הוא רץ”
אן לאמוט