“נראה היה שהוא שוכב על המיטה. הוא לא ראה היטב. פניה הצעירים והטורפניים, עם גבות מושחרות, ריחפו מעליו בעודו שרוע שם. ״מה עם המתנה שלי?״ דרשה, חצי מתחננת, חצי מאיימת. ״עזבי את זה עכשיו. לעבודה! בואי הנה. פה לא רע. בואי הנה. התקרבי עוד. אה!״ ״לא. אין טעם. בלתי אפשרי. הרצון ישנו אבל הדרך אין. הרוח אמנם נכונה אבל הבשר חלש. ננסה שוב. לא. זה חייב להיות המשקה. ראו מקבת. ניסיון אחרון. לא, אין טעם. לא הערב, אני חושש.״ ״טוב, דורה, אל תדאגי. את שני הפאונד שלך תקבלי בסדר גמור. אנחנו לא משלמים לפי תוצאות.״ הוא עשה תנועה מגושמת. ״הנה, תני לנו את הבקבוק הזה. את הבקבוק הזה משידת האיפור.״ דורה הביאה אותו. אה, זה טוב יותר. זה לפחות לא מאכזב.”
ג'ורג' אורוול