“אף כי אדבר בלשונות בני אדם ובלשונות מלאכים, ואין לי כסף, הרי אני כנחושת מצלצלת או כמצלתיים רועשים. ואף כי יש לי מתנת הנבואה, ואבין כל הסודות וכל הדעת; ואף כי יש לי כל האמונה עד כי אוכל להסיר הרים, ואין לי כסף, אינני כלום. ואף כי אחלק את כל רכושי להאכיל את העניים, ואף כי אתן את גופי להישרף, ואין לי כסף, אין הדבר מועיל לי מאומה. הכסף מאריך אפו ונדיב הוא; הכסף לא יקנא; הכסף לא יתפאר, לא יתנשא, לא יתנהג בגסות, לא יבקש את שלו, לא ימהר לכעוס, לא יחשוב רעה; לא ישמח בעוולה, אלא ישמח באמת; את הכול הוא נושא, את הכול הוא מאמין, את הכול הוא מקווה, את הכול הוא סובל. . . . ועתה עומדים האמונה, התקווה, הכסף, שלושת אלה; אך הגדול שבהם הוא הכסף. קורינתים א יג (מעובד)”
ג'ורג' אורוול