“לדעת ולא לדעת, להיות מודע לאמת מוחלטת בשעה שמשמיעים שקרים שנבנו בקפידה, להחזיק בו־זמנית בשתי דעות שביטלו זו את זו, לדעת שהן סותרות זו את זו ובכל זאת להאמין בשתיהן, להשתמש בלוגיקה נגד לוגיקה, להתכחש למוסריות בשעה שתובעים אותה לעצמך, להאמין שהדמוקרטיה הייתה בלתי אפשרית ושהמפלגה היא שומרת הדמוקרטיה, לשכוח כל מה שהיה הכרחי לשכוח, ואז לשלוף אותו חזרה אל הזיכרון ברגע שבו היה נחוץ, ואז מיד לשכוח אותו שוב: ומעל לכול, להחיל את אותו תהליך על התהליך עצמו — זו הייתה התחכום האולטימטיבי: לגרום במודע לחוסר־מודעות, ואז, שוב, להיות לא־מודע למעשה ההיפנוזה שזה עתה ביצעת. אפילו ההבנה של המילה "חשיבה כפולה" חייבה שימוש בחשיבה כפולה.”
ג'ורג' אורוול